פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:כו

גמ' תנן התם הנצוק והקטפרס ומשקה טופח עליהם אין חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. והאשבורן חבור לטומאה ולטהרה. אמר רב הונא נצוק לענין טומאה וטהרה לא הוי חבור. לענין יין נסך הוי חבור. אמר ליה רב נחמן מנא לך הא. אילימא מדתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה ). לטומאה וטהרה הוא דלא הוי חבור הא לענין יין נסך הוי חבור אימא סיפא האשבורן חבור לטומאה ולטהרה. לטומאה ולטהרה הוא דהוי חבור הא לענין יין נסך לא הוי חבור. אלא מהא ליכא למישמע מינה. היה אר"ת דל"ג אמר רב הונא נצוק וכו' אלא ה"ג אמר רב הונא לטומאה ולטהרה לא הוי חבור וכו' ואכולהו קאי רב הונא נצוק וקטפרס ומשקה טופח. ומשום דכולה שמעתין איירי בנצוק הגיהו בספרים נצוק. ופר"ת דמכולה שמעתין יש להוכיח דנצוק לא הוי חבור. כי רב הונא לא אמר מסברא ומגמרא דנצוק הוי חבור. אלא דרך משא ומתן רצה להוכיח מן המשנה מדקתני לטומאה ולטהרה. והוכיח לו רב נחמן דהא דיוקא ליתא וחזר בו רב הונא. ותדע דחזר בו מדאמר לעיל פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נו:) על מילתיה דרב הונא דהחזיר גרגותני ש"מ נצוק חבור. ומאי בעי הא ודאי רב הונא אית ליה הכי. אלא ש"מ דקים ליה לתלמודא דרב הונא חזר בו. דע"כ הדקדוק אין אמת על כל המשנה לומר דמשקה טופח הוי חבור לענין יין נסך. דהא במתני' בעינן עכבת יין דהיינו טופח להטפיח וכן לעיל בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף ס:) גבי מעצרתא בעינן טופח להטפיח. ומדליתיה לדיוק גבי משקה טופח. ליתיה נמי לענין נצוק. ועוד מדתני רבי חייא פחסתה צלוחיתו משמע דסבר דנצוק אינו חבור. ואע"ג דדחי ליה תלמודא. דיחוי בעלמא הוא. דלכאורה משמע שהיה שונה דברו אמתני' ומסיים בברייתא שלו. ועוד דבכמה דוכתיה מתמה תלמודא ש"מ נצוק חבור משמע שהיה תמיה איך יהיה נצוק חבור. ולעיל (עבודה זרה דף סה.) גבי עובדא דאבוה דרב אחא דהוה שפוך חמרא לעובדי כוכבים ה"מ לאקשויי ש"מ נצוק אין חיבור ולא חש להקשות דלאו מילתא דתמיה הוא אי אמר דנצוק לא הוי חבור. ועוד דהא תרגמא רב ששת בעובדי כוכבים המערה והאי שינויא דסמכא הוא דשרינן כחו של עובד כוכבים דלא נפיק לבראי. ולמ"ד נצוק חבור לא צריכינן להאי שינויא. ועוד ראיה מהנהו אמוראי בתראי דמתמהי אמילתיה דרבא בעובדא דגישתא ובת גישתא ש"מ דנצוק חבור. ועוד דמר זוטרא בריה דרב נחמן דבתראה הוא אמר קנישקנין שרי ורבה בריה דרב הונא גופיה שתי בקנישקנין ואין לחלק דהאי נצוק חבור דהיינו בקלוח שיורד למטה שסופו להתערב אבל לא בנצוק העולה ע"י מציצה דהא נצוק דבת גישתא גם ע"י מציצה עולה והא דאמר רב חסדא להנהו סביותא קטפי קטיפי או נפוצי נפוצו לא משום נצוק מדלא מסיק עלה ש"מ נצוק חבור ועוד מדאפסיק במילתיה דרב חסדא בין כחו של עובד כוכבים דלעיל מיניה ובין הנהו שפוכאי דהוי נמי משום כחו של עובד כוכבים אלמא מילתיה דרב חסדא מיירי נמי בכחו של עובד כוכבים ולא בנצוק. והיו מוכרין יין לעובד כוכבים ומודדין ונותנין לכליו של ישראל ואח"כ נותנין לתוך נוד של עובד כוכבים. ופעמים העובד כוכבים מסייעו ואמר להם שיהיו מקטפין. כי פעמים יסמוך על העובד כוכבים והוי כח עובד כוכבים והוא לא יהיה סבור שסמך על העובד כוכבים ונאסר היין ולא יזהר אם בא מן היין לתוך כליו. ואין להוכיח מההיא דאגרדמים (לעיל עבודה זרה דף נח.) דקתני (בתוספ' פ"ח) מפני שטיפת יין החוזרת אוסרת כל היין ואי נצוק הוה חבור למה לי טיפת היין כיון שקדח במניקת ומצץ ביין עד שנגע בפיו נאסר כל היין משום נצוק. דאיכא למימר דההיא סיומא לא קאי אלא אטעם מן הכוס והחזירו להחבית. וגם אין להוכיח מר' יוחנן דאית ליה נצוק אין חבור מדקאמר המערה יין נסך מחבית לבור ראשון ראשון בטל ולמה לא נאסר התחתון המחובר לעליון ע"י נצוק. דאפילו הוי נצוק חבור בעלמא הכא לא הוי חבור כיון דאפילו שותת כל היום כולו בזה הענין ונתערב כל אותו חבית בבור הוי ראשון ראשון בטל אין סברא להחמיר בנצוק יותר ממעורב. וראיות אילו נכוחות וברורות אלא שהגאונים ורש"י פסקו דנצוק חבור. וכן דעת רב אלפס. ור"מ היה נוהג ע"פ גדולי צרפת דבהפסד מרובה היה מתיר נצוק כגון אם משך מן החבית לכלי שיש בו יין נסך אבל לא בהפסד מועט: