פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:ב

דבי רבי ינאי יזפי פירי מעניים בשביעית ופרעי להו בשמינית. אתו וא"ל לרבי יוחנן. ואמר להם יאות הן עבדין. וכנגדו באתנן מותר. דתניא בא עליה ואח"כ נתן לה אתנן מותר דכיון דבשעת ביאה לא היה קנוי לה מה שנתן לה מתנה בעלמא יהיב לה ואין אתנן חל עליו ודבי ר' ינאי נמי כיון דלא יהבי פירי אחריני עד שמינית אין נתפשין בדמי שביעית מכאן דקדק הר"ר אלחנן שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ומשמשיה האסורין בהנאה ותופסין דמיהן אם עבר ומכרן לעובד כוכבים בהקפה שאחר שימכרם העובד כוכבים ליתן לישראל המעות דמיהן מותרות. דכיון דבשעה שפורע לישראל. אין העבודת כוכבים ביד העובד כוכבים לא הוי דמי עבודת כוכבים כמו פירות שמינית דמותרין. ולית בהו משום חליפי פירות שביעית. לפי שבשעה שהיו פורעין דבי רבי ינאי לעניים לא היו פירות שביעית בעין. ואע"פ שיש לחלק דשאני פירות שביעית שלא היו בעולם אבל העבודת כוכבים מיהא ישנה בעולם. ודקדק הרמב"ן ז"ל מדלא מוקי הך (לקמן עבודה זרה דף סג:) דצאו ואכלו ואני פורע חושש משום שביעית כשפרעו קודם אכילה אלמא דמותר בכל עניינים. ואין זה כל כך ראיה. דצאו ואכלו ואני פורע משמע לאחר אכילה כשיעשה חשבון עם החנוני לידע כמה אכלו. ומיהו נראה דאפילו לא מכרו העובד כוכבים לעולם וישנה עדיין בידו הדמים מותרין כיון דאחר שקנאה העובד כוכבים במשיכה נתן המעות לישראל לא היו הדמים דמי עבודת כוכבים. כיון שלא היו המעות ביד ישראל בשעת משיכה. והוי כמו בא עליה ואח"כ נתן לה דכיון דשלא היה ברשותה בשעת ביאה אין אתנן חל עליו. ואפילו אם מעות מותרין. ה"מ לישראל אחר אבל לדידיה אסורים דקא מטיא ליה הנאה מעבודת כוכבים. כדאמרינן לעיל גבי מכרן וקדש בדמיהן מקודשת: בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר. ורמינהו בא עליה ואח"כ נתן לה אסור ואפי' מכאן ועד ג' שנים. אמר רב חסדא לא קשיא הא דאמר לה הבעלי לי בטלה זה. והא דאמר לה הבעלי בטלה סתם. טלה זה הא קמחסרא משיכה. קשה לן הא שכר פעולה לא בעי קנין. דפועל העושה עם בעל הבית קנה שכרו. וביאה דבר שנותנין עליו שכר הוא ואמאי לא נקנה לה הטלה בביאה. מכאן נ"ל לדקדק דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך. יכול ליתן לו דמי החפץ בשכרו ודאי נתחייב לו החפץ או הדמים. אבל בגוף החפץ א"א לו לקנות אלא במשיכה או שיהיה ברשות הפועל בשעת עשיית מלאכה. וכיון שיכול ליתן לה דמי הטלה הוי כמו טלה סתם: