פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:טז

ההוא אושפיזא דהוה ביה חמרא דישראל ועובד כוכבים. אשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני. אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסור. פירש"י ואי לא שאין נתפס כגנב על הכניסה דאית ליה לאישתמוטי אע"ג דלית ליה לאישתמוטי על הנגיעה חמרא אסור. דאם לא בא לנסך למה בא. ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו שמותר בנכנס ויוצא דשאני התם שיודע הישראל שהעובד כוכבים שם ומירתת העובד כוכבים דלמא אתי ישראל וחזי לי. אבל הכא שאין הישראל יודע שהוא שם לא מירתת ודאי לנסך נכנס. ואע"ג דלא קאמר הכא ואחדיה לדשא כמו בעובדא דלעיל אפ"ה מיירי שנעל הדלת כדמוכח מדפריך מננעל הפונדק. וכיון שהדלת סגור ואין ישראל יכול לראות מבחוץ אם נגע ביין לא מירתת. אבל אם הדלת פתוח מירתת ואע"פ שאין הישראל יודע שהוא שם. דהא אפילו נמצא בצד הבור (לעיל עבודה זרה דף ס:) לא חיישינן לנגיעה אע"פ שאין הישראל יודע שהוא שם משום דמירתת כיון שלא ננעל הדלת. ועוד בהך עובדא דלעיל דהוה ביזע בדשא דאית ליה לאשתמוטי כיון שיש לו שם יין והדלת נעול ואפ"ה שרינן כל דלהדי ביזעא. דהואיל ויכולין לראותו מירתת עובד כוכבים. הלכך כל היכא דמירתת דלמא חזי ליה כגון שהדלת פתוח או דלהדי ביזעא ואפילו איתא ליה לאישתמוטי שרי. ואי לית ליה לאישתמוטי אפילו ננעל הפונדק שרי. ופרש"י כל שרי דהכא שרי אפילו בשתיה דהא לא נגע. וכל אסור דהכא אפי' בהנאה. והראב"ד ז"ל כתב דכל אסור דהכא היינו בשתיה ואין אסור בהנאה אא"כ הפקידו אצל העובד כוכבים לשומרו בלא חותם. כההוא דתנן (דמאי פ"ג מ"ד) המפקיד אצל העובד כוכבים לשומרו הרי הוא כפירותיו ומסתברא פרש"י דכיון דחיישינן דילמא נגע הוי כההוא דהמפקיד ואסור בהנאה. ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתבי ושתי חמרא שמע ישראל קל צלויי בבי כנישתא. קם ונפק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מדכר ליה לחמרא והדר אתא והיין שעל הדולבקי מותר כדתנא במתני'. וקמ"ל רבא דלא הוי כהודיעו שהוא מפליג. א"כ משמע שהתיר אפילו שעל השולחן מדלא מפליג. והכא מיירי שכל אחד שותה מיינו ובמתניתין מיירי שהעובד כוכבים שותה מיינו של ישראלי: