פסקי הרא"ש על עבודה זרה ג:ה

תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בעלייתו בטבלא ובכותל שבהן מראה את ההדיוטות כזה ראית או כזה ראית. ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות. שאני ר"ג דאחרים עשו לו. כלומר קנאן מן העובד כוכבים עשוי. והאמר ליה שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין. התם בטבעת שחותמה בולט ומשום חשדא. כדתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן. וגם לשהותן אם עשאן עובד כוכבים משום חשדא. וצורת דרקון מותר לעשותה ואסור לשהותה והאי דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם. אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר ולא תעשון אותי דרשינן. וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם. ומי חיישינן לחשדא והא ההוא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקי בה עובד כוכבים אנדרטא והוו עיילי בה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בה ולא חיישי לחשדא. דרבים שאני. והא ר"ג דיחיד הוה. תימה אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת. וריב"א ור"ת ז"ל היו אומרים דבחמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בהן בין בולטין לשוקעין. כי נראין בעינינו כשוקעין ברקיע. ואין חלוק בין בולטין לשוקעין אלא בצורות ובפרצופות. כיון דנשיא הוה הא שכיחי רבים גביה. ואיבעית אימא דפרקים הוה. ואין אסור אלא דמות שלם. ואיבעית אימא להתלמד עבד דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתם למד להבין ולהורות: תניא אידך לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חיות ואופנים ושרפים וכרובים ומלאכי השרת. תניא (אידך) כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפירקיה דאביי שמיע לי לא תעשון אתי קרי ביה לא תעשון אותי. ת"ר לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמנה. אבל לא של שבעה ואפילו של שאר מיני מתכות: רשב"ג אומר על המכובדים כו'. איזו הן המכובדים ואיזו הן מבוזין. אמר רב מכובדים למעלה מן המים. מבוזין למטה מן המים ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין הן. ואלו הן מכובדין שעל הנזמין ושעל השירין ועל הטבעות. תניא כוותיה דשמואל. מכובדין שעל השירים ועל הנזמין. ועל הטבעות. ומבוזין שעל היורות ועל הקומקמוסין ועל הסדינין ועל המטבעות. אית דקרי שירים פירוש אצעדה. אבל בגדי שיראין וכל מלבושי יקר מבוזין מיקרו כיון שלובשים אותן והוי כסדינין. ואית דקרי השירים ולבושי יקר מיקרו מכובדין:

מתני' שאל פרוקלוס בן פלופוס בעכו את ר"ג כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתיב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא א"ל אני לא באתי בגבולה היא באתה בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ נוי? לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ ד"א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אי אתה נכנס לבית עבודת כוכבים ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינן בפניה. ולא נאמר אלהיהם אלא את שהוא נוהג בו משום אלוה אסור ושאין נוהג בו משום אלוה מותר:

גמ' והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. וכ"ת בלשון חול א"ל והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון הקדש דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול. תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ: