פסקי הרא"ש על עבודה זרה ב:לה

וקי"ל דסתם כלים של עובד כוכבים אינם בני יומן (ממש) ממשחא שליקא ומשמן שהתירו ומקורט של חלתית דלקמן. ואע"ג דמשביח מעיקרו חשיב ליה נותן טעם לפגם משום דסתם כלים של עובד כוכבים אינן בני יומן. וכן פסק רש"י ור"ת ז"ל. ואע"ג דמסתמא העובד כוכבים משתמשין בכליהם בכל יום. אפ"ה שרינן להו משום דהוה ספק ספיקא. ספק אם נשתמשו בו היום ואפילו נשתמש בו היום שמא נשתמש בו בדבר שהוא פוגם בעין. וא"ת וליטעמיה קפילא. וי"ל כיון דספק ספיקא הוא לא הטריחו חכמים להטעימו לקפילא. והא דאמר בפ"ק דחולין (דף ח:) השוחט בסכין של עובד כוכבים רב אמר קולף ורב הונא בר חיננא אמר מדיח. התם מיירי בידוע שהוא בן יומו. א"נ בשוחט לכתחלה על מנת להדיח או לקלוף. דדוקא בדיעבד התירו נותן טעם לפגם: ואהינו שליקי דארמאי חוליא ודאי שרי. מרירי ודאי אסור. מיצעי בעי מיניה דר' אסי ופשט להו דלוי אסר: שתיתא רב שרי. אבוה דשמואל ולוי אסרי. בטלופחי וחלא כ"ע ל"פ דאסיר. כי פליגי בטלופחי ומיא. מ"ס גזרינן הא אטו הא. ומ"ס לא גזרינן הא אטו הא. איכא דאמרי בטלופחי בין דחלא בין דמיא כ"ע ל"פ דאסיר. כ"פ בחטי ושערי. מ"ס גזרינן הא אטו הא ומ"ס לא גזרינן. והלכתא כרב דשרי. דהא בנהרדעי מפקי מינייהו צני צני ולית דחש ליה לדאבוה דשמואל. רב אלפס פסק כלישנא בתרא. אע"ג דבשל סופרים הוא והוה לן למיזל לקולא. אפשר משום חומרא דסתם יינן פסיק לחומרא: