פסקי הרא"ש על עבודה זרה א:ז

אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע כמה שנין בשבוע למנין סדר שמיטות שהיו מונין בזמן הבית דקי"ל שביעית נוהגת בזה"ז ואפילו לרבי דאמר בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים מודי הוא דמדרבנן נהגו כדאמר בגיטין פרק השולח (גיטין דף לו.) ובפ"ק דמו"ק (דף ב:) לישייליה לתנא כמה שנים הוא מונה אחר החורבן ונטפי עלייהו חדא שתא דבמוצאי שביעית שהיא שנה ראשונה לשמיטה חרב הבית בתשעה באב בשנת ת"ך לבנינו ולרבי יהודה אייתי תמני שנין מד׳ מאות ושדי אפרטא דעשרים ויהיו עשרים ושמונה דל מינייהו שית שנין עד דסליק עזרא ובנה בית המקדש שאז התחילו למנות שמיטין פשו להו עשרין ותרתין שנין אשתכח דבמוצאי שביעית חרב הבית ובט' באב חרב ונפק ליה רובא דשתא הלכך אותה שנה שהיא תחילת שמיטה נכללת עם שנות הבית ובמנין שנים שאחר החורבן מתחילין משנה שניה של שמיטה הלכך צריך להוסיף שנה אחת על מנין שאחר החורבן ואז יתחיל מנינו מראש שמיטה. ונחשב כללי ביובלי ופרטי בשבועי ונשקל מכל מאה תרתי ונשדיא אפרטא היינו כרבי יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ומדנקט רב הונא בריה דרב יהושע דהוא אמורא בתרא לכלליה אליבא דר' יהודה אלמא דהלכתא כוותיה ואע"ג דבפרק ב' דערכין (וע' בתוס' ר"ה דף ט. ד"ה ולאפוקי) קאמר תלמודא לאפוקי מדר"י דהכי אשכחן פ' המגרש (גיטין דף פה:) דאתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דרב גופיה פסיק (ב"ב קלו.) הלכה כר' יוסי וכן אמר בשילהי כתובות (דף קי:) לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל דאמר כתובה דאורייתא אע"ג דרב פסיק באלו נערות (דף לא.) הלכה כר"א דאית ליה כתובה דאורייתא אלמא הא דקאמר לאפוקי לאו למימר דלית הלכתא כוותיה אלא הדין עובדא או הך ברייתא מפקא מינה ולחשבון זה היתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי וקצת קשה על פירוש רש"י דבערכין מוכח דבשנת תכ"א חרב הבית דפריך בפרק שני דערכין (דף יב.) בשנייה במוצאי שביעית מי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ת"כ הוו תמניא יובלי פי' לרבנן דאמרי דהיובל אינו נמנה להתחלת השמיטה שאחריו ונשארו עשרים שנה הוה ליה בשיתא בשבוע שנת ת"כ ומשני הא מני רבי יהודה היא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן אייתי תמניא מתמניא יובלי ושדי אעשרים כמה הוי עשרים ותמניא ואשתכח דבמוצאי שביעית חרב כלומר דבשנת תכ"א חרב הבית ואותה שנה היא משנות הבית ולכך צריך להוסיף שנה על שנים שאחר החורבן ולחשבון זה תהיה שמיטה בשנת שבעים וארבע לאלף הששי ורב אשי מסיק התם שינויא אחרינא ומוקי ליה אפילו כרבנן דשית שנין דלא סליק עזרא לא קחשיב דא"כ הוו י"ד שנה ובשנת תכ"א חרב הבית אשתכח דבמוצאי שביעית חרב וקשה לפירוש זה דא"כ עמד הבית תכ"א שנים ולעיל שמונה שנות הבית למלכי מדי ויון וחשמונאי והורדוס לא מנה אלא ת"כ ועוד ליתא הא דאמר קע"ב לאחר החורבן נשלמו ד' אלפים דליתנהו אלא קע"א ועוד דאמר בשמעתין א"ר חנינא לאחר ד' מאות שנה לחורבן הבית וכו' במתניתא תנא אחר ד' אלפים ורל"א שנים וכו' וקאמר דמתני' טפיא תלת שנין ואם שנת תכ"א נחשבת בכלל שנות הבית ליכא בינייהו אלא תרתין שנין ועוד דאמר דתנא בעי למיטפי מספרא עשרין שנין ותשע עשרה בעי למטפי על כן נראה לי אליבא דהלכתא דבשנת ת"ך חרב הבית והיא היתה מוצאי שביעית וכרב אשי דאמר לא מנו הנך שית שנין דלא סליק עזרא ואליבא דרבי יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן וכי מדלית שית מעשרין ותמניא אשתייר עשרין ותרתי והיינו מוצאי שביעית ואע"ג דלשינויא דרב אשי חרב ביתא בשנת תכ"א היינו לפום סוגיא דתלמודא דפריך אליבא דרבנן היכי משכחת לה במוצאי שביעית ושני תלמודא הא מני רבי יהודה היא ובשנת תכ"א חרב הבית ואהא קא"ר אשי אי בעית למימר דבשנת תכ"א חרב הבית מצית לאוקומא אפילו כרבנן והנך שית שנין דלא סליק עזרא לא מנו ומיהו אליבא דהילכתא דקיי"ל כוותיה דר' יהודה לא צריכינן למידחק ולמימר דבשנת תכ"א חרב הבית אלא בשנת ת"כ כדמוכח כולי תלמודא אי נמי מצינו למימר דרב אשי לא אתא לשנויי אליבא דרבנן אלא קאי אהא דקאמר הא מני רבי יהודה היא אלא שהיה קשה לו הא דהוה דחיק למימר דבשנת תכ"א חרב הבית וקאמר איהו דמשכחת לה אליבא דרבי יהודה דבשנת ת"ך חרב הבית ובמוצאי שביעית דהנך שית שנין דלא סליק עזרא לא מנו וכן עיקר והלכה כרב אשי וכרבי יהודה דסוגיא דתלמודא כוותיה: ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טריף אמר להו רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה דהנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבינן להו איהו חשיב להו ובזימניה כתיב. מכאן הכשיר ר"י שטר שהיה כתוב המאות והפרט כדינו אך שטעה הסופר ודילג לבריאת עולם ואין לפוסלו ולומר שהוא מאוחר ולא יגבה עד כמה שנין דהא הכא מכשרינן בהאי שטרא אע"פ שמשונה משאר שטרות ואנו תולין דספרא דוקנא כתבו משום דאין דרך אדם למחול שיעבודו כל שכן סופר זה שלא. שינה משאר שטרות שיש לנו לתלות בדילוגו וכן נמי אם לא כתב חמשת אלפים אלא הפרט כשר דהא קאמר דלמא שביק לאלפא קמא ונקט כללא בתרא והוא הדין נמי אי שביק לכולו כלל ונקט פרט: