פסקי הרא"ש על עבודה זרה א:כה

ולהשכיר תנור לעובד כוכבים כתב הרמב"ן ז"ל שיש מסתפקין אין עבדי ביה אינשי אריסותיה כשדה ושרי. או כמרחץ דמי ואסיר. והוא הכריע לאיסור דדוקא בשדה דארעי לאריסי קיימין הוא דאמר אריסותי' קעביד. אבל תנור אין עומד אריסות ודינו כמרחץ. ואפי' השכירו לשנה אסור. ובריחים נהגו היתר (שאין) עומדין לאריסותא. ורב האי כתב כיון שהשכירן שנים רבות ונתפרסם הדבר מותר. וכן נהגו היתר בבבל. ולפי זה נתברר ונתפרסם הדבר בכל גבולינו שמי שיש לו מרחץ או תנור אין שוכר לו פועלים לעשות בו מלאכה בהם ולוקח לו הריוח של הרחיצה ואפייה אלא שוכרן לאחד לשנה ולחדשים הלכך מותר בהבלעה ואין מלאכת העובד כוכבים נקראת על שם הישראל. אבל אם היה משכירה ליום אסור ליקח שכר שבת ויום טוב: רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתילי דערלה הוה דעובד כוכבים אכל שני ערלה וישראל אכל שני דהיתירא. ואפילו לא התנו מעיקרא יכול הישראל לומר טול אתה שני ערלה ואני שני היתר. דאיסור של שליחות ליכא דגם הישראל מותר בעבודת שני הערלה. ואי משום אכילה דישראל אוכל כנגדו ונמצא נהנה מפירות שני ערלה שנתן הישראל חלקו בהם לעובד כוכבים כדי שיתן לו כנגדו בשני היתר. כיון שהישראל אינו עובד הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלום בפירות כ"א לעובד כוכבים שכן מנהג השתילים בשנה שהוא עובד אוכל הפירות בשכר עמלו ואין לשותפו חלק בפירות. איבעיא להו סתמא מאי. תא שמע אם התנו מתחילה מותר הא סתמא אסור. אימא סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר. אלא מהא ליכא למישמע מיניה. כיון דלא איפשטא ספיקא דרבנן היא ואזלינן בה לקולא:

הדרן עלך לפני אידיהן