רוממות אל על תהילים צב:יא

אמנם אין לי חלק בהם כי אחרי כן בימי אברהם אחר שנתפלגו בהיות אברהם בן מ"ח שנה אז ותרם כראים קרני כי מבת לוט והלאה החל עניני כמ"ש ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום כלו' כי אני מצד הקדושה ואשר היו חיצונים כבר אבדו ומאז ותרם כראים וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ותרם כראים כו' רבותינו ז"ל בפר"א אמרו פסוק זה על מנחם בן עמיאל שעתיד לנגח לד' רוחות העולם ולפי דרכנו יאמר שאחר ספרו מאבדן הרשעים הרגיש מה היה שהוא לא נגעל לגמרי בחטאו ביום שנצטוה ומה גם למאז"ל מין היה אפיקורוס היה קוצץ בנטיעות מושך בערלתו היה ואדרבה הוסיפו לו ימים ושנים והיה משורר מזמור זה לפניו ית' ברוח הקדש לז"א הנה אדרבה ותרם כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן א' היה לו במצחו והוא כמפורש אצלנו במקומו שהוא רמז שעל ידי קרן מלכות דוד שהוא מעם אשר בו האחדות שהיה עתיד לצאת ממנו נתרצה קרבנו וזהו שאומר אדם ותרם כראים קרני הוא מלכות דוד שהוא קרני שלי כי אני אני הוא שבקרבני שהוא קרן מלכות היוצא ממני ושני גדולות עשיתי עמי א' הגדולה והרוממות שנית ההמשך והוא כי דוד נמשח ע"י קרן ובשמן המשחה משא"כ שאול ויהוא כ"א בפך ובשמן אפרסמון שהקרן רמז אל הגדולה ושמן המשחה אל ההמשך והוא כי שמן המשחה אינו מתמעט ואינו מתייבש כי שיעורו עודנו קיים ותמיד הוא רענן שאין יובש שולט בו כמשאז"ל שהיו ב' טיפין ממנו יורדין על זקן אהרן והנמשח ממנו כאשר הוא רטוב ורענן כך גדולת הנמשח בו נמשך תמיד ועל ב' הדברים אמר על הא' ותרם כראים קרני שהיה הרוממות גדול כראם כי היה בקרן וגם היה בשמן רענן הוא שמן המשחה שהוא רענן תמיד ורומז התמדה: