רוממות אל על תהילים צא:טו

ואשר תראה כי אחר שאפלטהו יקראני ואענהו אין הענין שטרם יקרא לא הייתי עמו כי הלא גם בלי תפלה במה שחשק בי בלבד אפלטהו כי הלא עמו אנכי בצרה ומה שאחר שאפלטהו יקראני ואענהו הוא דרך חיבה שעם שאצילנו גם אשמח לשמוע תפלתו כמאמרם ז"ל שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכמאמרנו למעלה פסוק תאות לבו כו' והוא כי אם ישאלו שני אהובי המלך ממנו איש שאלתו והמלך ידע מקודם שאלת כל אחד מהם ולאחד יאמר שתוק כי שאלתך נתונה לך ולשני ישמע עד תומו את מי חיבב המלך יותר הוי אומר את השני שמכבדו בהשתעשע לשמו אמרי פיו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת ועל דרך זה אומר הוא ית' אם תראו שיקראני ואענהו ולא הצלתיו טרם ידבר אינו שאני רחוק ממנו עד יקראני כי הלא עמו אנכי בצרה וגוזר הצלתו ומגן לו אלא שאחלצהו וגם אכבדהו שאשמע תפלתו להשתעשע בדברו עמו כי עדיין לא ידע שהצלתיו ולא כמלך האומר לאהובו כלך מדברותיך כי כבר הושעתיך:

או יאמר אם תשיבני אם אשר בך חשק מאליך ימשך שתפלטהו ותשגבהו למה מצינו כמה צדיקים הנחתם בצרה עד התפללו ועניתם כענין יצחק בעקרות אשתו וכיוצא הלא הוא כי מה שתראה מי שיקראני ואח"כ אענהו לא מבלתי היותי עמו בצרתו הוצרך לזה רק עמו אנכי בצרה אלא שאחלצהו ואכבדהו שחפצתי שבלעדי מה שאחלצהו גם אכבדהו והוא מאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואין לך כבוד גדול מזה שאלהי העולמות כלם משתעשע לדבר בו א' מיצוריו אשר בארץ המה ועל כן אברהם הוצרך תפלה באמרו מה תתן לי כו' וכן יצחק ויעתר יצחק וכן יעקב על דבר אחיו הצילני נא כו':

או יאמר כי הנה יש הצלה מצרות ויש טובות קניניים ויוכללו בשלשה והם בני חיי ומזוני כאשר גבלו אותם חז"ל ועל כלם אמר על ההצלה מצרה אחלצהו ועל ג' הקניניים אמר על העושר ואכבדהו כמ"ש ז"ל האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני עשיר אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום אלא כל שמכבדין אותו בעירו מפני עשרו: