רוממות אל על תהילים עג:יג

אך ריק כו' הלא אמרתי כי לא על עצמי אני מצטער על שלום רשעים כי אם על המון העם כי צרבת סברתם רעה על השגחתו יתברך עד אמרם איכה ידע אל מתפשטת בעם והיא רעה חולה שיכשלו רבים באמונת האמת והנה על דברי אלה יוכל איש לדבר ולומר כי אשמת דבר היא עלי שאיני משחרם מוסר ומוכיח את העם להעמידם על האמת או יאמרו לי כי אם הוא שאני מוכיחם ואין מקבלים ממני אולי הוא כי לבי לא נכון ועל כן אין דברי נשמעים כנודע כי קבלת תוכחת מפי המוכיח תלוי בלב פי המדבר כי אם זך וישר לבו ישמעו דבריו ויעשו רושם כי מן הלב יצאו ואל לב השומעים יכנסו מה שאין כן אם הלב בלתי זך וישר כי אין דבריו מתקבלים על כן אני אומר כי איני אשם בדבר כי בלב זך וישר הוכחתי יום יום ולא שוה לי כי על כן אני מצטער ואומר אוי לי כי אך ריק זכיתי לבבי למען יקובלו דברי תוכחתי כי כאשר מטהור לב יצאו עד קירות לב יכנסו כמדובר אצלנו בספר משלי וכן וארחץ בנקיון כפי והייתי מוכיחם בכל עתות היום: