רוממות אל על תהילים מח:טו

כי זה אלהים העושה פלא עתה הוא אלהינו עולם ועד להפליא גם כן לעתיד מעין זה ומזה יצא לנו בטחון שהוא ינהגנו עלמות כי כאשר בבית הראשון ובשני היה יתברך מראה לנו שפע טובו בירושלם הוא הוראה שכן ירבה וכן יפרוץ לעתיד גם שביני ביני בחרבן נבלעה וצר המקום על כל זה יחזור ויתרחב לעתיד בלי שיעור כך הוא ינהגנו על דבר המות כי גם שנמות ונפשנו יוצאה גדול יהיה כבוד הנפש בגוף אחר מות בזמן התחיה מאשר היתה באמנה אתנו הנפש טרם מותנו כי מזה נקח לבטחון אושר התחיה כי אשר גזר מות עלינו אינו שפועל בנו ענין נקמה חלילה כי אם כאשר שב ורפא לציון ובנותיה כן יעשה עמנו כי זה יבחן בדורו של משיח בראותם כי בתחלה היתה ציון רחבה וצמקה ובימות המשיח חוזרת להתרחב כד"א הרחיבי מקום אהלך כו' אז יאמרו אין זה כי אם שבהיות ה' בקרבה היתה מחזקת הרבה מחמת הרוחניות ככתוב אצלנו על פסוק ששם עלו שבטים כו' ובהסתלק הקדושה חסר זה ממנה כי אין קדושה להחזיק מועט את המרובה והוא כמי שהיתה נפשו בו ובצאתה ממנו מתייבש ואחרי כן בימות המשיח חוזר הוא יתברך להיות בה כנשמה בגוף היא חוזרת להחזיק מרובה והנה ציון ידוע כי היא חביבה תמיד לפניו יתברך ולא מאשר געל בה מחמתה נסתלק ממנה כן תהיה התחיה אמונה אומן בדור אחרון הוא של משיח כי האמר שקרה לנו בציון היא שהיתה נפש בה ותרחב והוסרה ממנה ובאחרונה שבה כן בנו אם הוסרה נפשנו ממנו תשוב ונחיה כי לא משנאה היה רק כאשר לארץ שהוא דרך הנהגה לפי העת כן הוא ינהגנו על מות כמדובר: