רוממות אל על תהילים לה:יב

אך אלה שישלמוני רעה תחת טובה שמעיזים פניהם לשלם רעה למי שעשה להם טובה שאני והם יודעים אין לי נחמה כי הלא הוא שכול לנפשי שאהיה תוהה על כמה טובות שגמלתי חסד עמהם שהיו לנפשי כל החסדים כבנים אל הנפש ועתה בהיותי תוהה תשכל גם כל החסדים והמלאכים שעשתה נפשי בכל אשר היטבתי עמהם כי יאבדם. או מעין זה כי אני כועס על אשר גמלו לי רעה ותורתי משתכחת כמשפט לכל ת"ח הכועס וגם הוא כעובד ע"א באופן שהוא שכול לנפשי תולדות הקדושה:

(ט) או יהיה ענין הכתובים כי תחלה אמר דוד הנה על נפשי איני חושש כי ידעתי כי גם שיהרגוני נפשי תגיל בה' כו':

(י) אך מה שצר לי הוא על הגוף כי חפץ אני שכל עצמותי אחר שהם עושים מצות שישבחונך ויאמרו ה' מי כמוך כו':

(יא) אחר זה בא דוד ואמר כי גם אני הגוף חושש על הנפש כי יקומון כו' ישאלוני אל הגוף ולא אחוש:

(יב) אך ישלמוני כו' אחוש על היות שכול לנפשי כמדובר שתפסיד גם היא ואחוס עליה: