רוממות אל על תהילים ג:א

אמרו רז"ל קינה מיבעי ליה אלא משל למי ששילם חובו שהוא שמח אמר דוד הקב"ה אמר לי הנני מקים רעה מביתך כו'. והיה אפשר עבד אחד שאינו מרחם עלי עכשיו שהוא בני מרחם עלי לפיכך היה מזמר ע"כ. וקשה הכנסו בפריעת חוב ויצא בטעם שירחם עליו. ועוד שעדיין לא שרע חובו כי אז הי' מתחלת הצרה בורח מהלכד במצודת מות אך תחלה נתן טעם לשמחתו כי מה שהיה מזמר מיד בברחו היה על פריעת חובו בצער בריחתו והרגיש מי אמר לו שכבר פרע חובו בבריחתו ואולי יסתכן אחרי כן לז"א עכשו שהוא בני מרחם עלי מלהמיתני ויהיה בצער לבדו פריעת החוב. ופשט הכתובים יאמר מזמור לדוד כלומר מזמר הייתי מצד ברחי מפני אבשלום בני כלומר אילו היה לבדו אז במתי מעט שהייתי פורע חובי שנגזר עלי הנני מקים רעה מביתך ראוי היה לדוד לזמר דמאן כו':