רוממות אל על תהילים יח:לג

האל המאזרני כו' הנה עד כה דברתי במה שהצלתני שלא אהרג ביד שאול ואנשיו כי היית מסלק הצרה מלפני מה שאין כן האומות כי היית מחזקני עד הפילם ארצה אמר עתה הנה כמו שהיה בעיני חסד מה שהיית מאזרני חיל למלחמה כן אחשיב לחסד מה שהיית נותן תמים דרכי לסבול צרת שאול ולהתחבא מלברוח ולאסוף ידי מלהלחם כי הייתי נצול מדם ישראל ומשיח ה' והניסה ממנו טובה מהנצחון עם האומות מ"ה וז"א האל המאזרני כו' לומר האל שהוא מדת החסד שמאזרני חיל למלחמה הוא עצמו במדה ההיא ויתן תמים דרכי להתנהג בתמימות בל אסמוך על מאמר הבא להרגך השכם להרגו הנלמד מהתורה מאם במחתרת כו'.

או יאמר מעין זה הענין איזהו גבור הכובש את יצרו כי אין גבורה גדולה מזו כענין גוים מרקדים בהיכלו הן הן גבורותיו כו' וז"א האל המאזרני חיל למלחמה שהיא גבורה גדולה הנה לתוספת גבורה זו הוא מה שויתן תמים דרכי להתנהג בתום ולסבול ולברוח משאול לבלתי נוגע במערה ובקחת החנית וזהו הוי"ו שבמלה ויתן שהוא כתוספת על הגבורה הנזכר. או יאמר כי הנה המתנהג בתמימות והוא אין לאל ידי ולא רב חילו להלחם אין להחזיק לו טובה שילך בתום אך אשר כח ואל לו כי רב חילו ועכ"ז רודף שלום והולך בתום ראוי להחזיק לו טובה וכמאמרנו על פסוק ה' עוז לעמו יתן כו' שאומר דוד ה' עוז לעמו יתן ולבל ירום לבם להתקומם על הזולת כי יבטחו בעוזם על כן זאת שנית אוחילה לפניך והוא כי ה' יברך את עמו לתת להם שלום לאהוב ולרדוף שלום בל יגורו מלחמות מפאת עוזם. והנה על הדרך הזה יאמר עלי לשבח לאל יתברך כי האל המאזרני חיל למלחמה ועכ"ז לא גבה לבי להלחם עם שאול ומה גם בהיותם ישנים בעת לקיחת החנית שהיו יכולים לבא עליהם בטח או לפחות על שאול הרודף ולהשיב את כל חיל שאול אליו כי מה' היה שויתן תמים דרכי ולא נפתה לבי לעוז במעוז חילי להתגבר ולהרוג ולאבד: