רוממות אל על תהילים קיט:כה

דבקה לעפר נפשי וכו' הנה ידוע כי נפש דוד הוא נפש אדם הראשון והנה מאמר רבי אחאי בר יאשיה שפסוק כי עפר אתה ואל עפר תשוב הוא שעה אחת קודם תחיית המתים ומיד ישוב לחיות ולפי זה אחשוב כי ביאור הכתוב הוא בזעת אפיך תאכל לחם אך לא יהיה זה כי אם עד שובך אל האדמה כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומאז שאל עפר תשוב והלאה לא תאכל לחם כי תהיה מיד התחיה ותהיו כמלאכי השרת נמצא שענין הכתוב הוא כי אין המזון גשמי רק עד שובו אל העפר כי מיד יחיה ויהיה כאחד ממלאכי השרת. ונבא אל הענין אמר דוד הנה דבקה לעפר נפשי והנני כאלו אל עפר שבתי וחייני כדבריך שמיד תחייני.

או יאמר במה שכתוב אצלנו כי לא היתה גזרת המות לאדם ולכל הבאים ממנו כצדיק כרשע כי אם לטובה כי הנה טוב מות שעל ידי כן יזדכך החומר ויכול לסבול את הנפש הרוחניות אחר התחיה שיהיה אז דבקות בין שניהם ולא יתפרדו. ונבא אל הענין אמר דוד הנה על ידי תורה ויסורין נזדכך עפר גופי עד היות לו דבקות עם הנפש וזהו דבקה לעפר נפשי הוא חומרי ואם כן חייני כדברך מעתה מבלי שאמות ממש ואמר כדברך כי גם דחיית המתים מן התורה כאשר למדו ז"ל: