רוממות אל על תהילים קז:יח

ומה הוא עתה התענית הוא כי כל אוכל תתעב נפשם כי תחת מה שבהיותם בריאים ותאבים לאכול לא מנאו אוכל מפיהם בצום ותענית עתה יתענו בעל כרחם שנפשם תתעבנו כי כל אוכל תתעב נפשם ואומרו ויגיעו בוי"ו פתוחה ולא בשו"א שמורה שהגיעו כבר. והראוי היה יאמר לשון עתיד כאומרו תתעב לשון עתיד אמנם לזה נזכיר מאמרם ז"ל בספר הזוהר פ' ויחי כי טרם מות האדם שלשים יום הנפש עולה בכל לילה ומראים לה מקומה אם טוב ואם רע ואין האדם יודע מזה דבר. ונבא אל הענין והוא כי דרך טבע האדם הוא שהטבע מתעורר להתחזק ואם כן אפוא מה זה שרוב חולים או כלם מרחיקים האוכל אפילו היותר דק ומתוק שבעולם אך הוא כי הנפש בהיות כי יודעת כי קרבה המות ממה שמראים לה מתעבת האוכל כי מה לה עוד בגוף הלז ומאכליו כי כבר הגיעה עד שערי מות וזה יאמר כל אוכל תתעב נפשם יען כי כבר הגיעו עד שערי מות ומה בצע באוכל להשיב נפש והיא העולה כי יודעת מאד: