רוממות אל על תהילים קה:יט

ויהי שם עד עת בא דבר יוסף לפניו יתברך לדון בבית דין של מעלה והיה דברו אשר אמר וגם פה לא עשיתי מאומה שהיה בעת הדין בראש השנה וזכו עד עת בא דברו לפני הקב"ה לידון בראש השנה כמו שאמרו ז"ל בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ולא היה עת הכושר עד הזמן ההוא שעבר עשר שנים כנגד עשר טיפי אצבעותיו ושנתים על ב' זכירות ואז אמרת ה' צרפתהו כי את דברו אשר דבר לא עשיתי מאומה שהיה נראה כמטיח דברים כי שלא כדין נענש על כן ביום ההוא בא דברי לשפוט עליה ואז אמרת ה' צרפתהו את הדבור ההוא לומר כי לא כוון רק אל בית דין של מטה שלא עשה מה שיהיה ראוי לעונש אך לא יבצר שמן השמים הוכיחוהו כמדובר.

או יאמר אמרת ה' בבית דין היתה צרפתהו כלומר בוחן לבות אנכי ויודע כי אדונתו שהביאו לנסיון צרפתהו כי יצא טהור מנסיונו ככסף צרוף בא' מבחינות הנסיון שהוא להזדכך והגו סיגיו על ידי הלחמו והכניעו יצרו נמצא בו כי אמרתו יתברך היתה צרפתה כמה דאת אמר צרפה כליותי ולבי ולבל יהיה עיכוב לא בא דברו עד עת ראויה אחר י"ב שנה כמדובר :