הרוקח ח

שורש ראש החסידות בתחלתו ראשית חכמה יראת ה' כי מתחלה כשהוא מושך לבו לחסידות קשה לו כמות מפני שמלעיגין עליו ומביישין אותו ודמו נשפך ויש לו לשמוע חרפתו ואינו משיב ואינו נוטר כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם ולאחר שאחז מעשיו והוכשר אם היו נותנים לו כמה זקוקים לא היה מניח חסידותיו מפני הבושת ודוד נקרא חסיד שמרה נפשי כי חסיד אני אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואמרתי לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה טמאתי יפה טהרתי יפה חייבתי יפה זכיתי ולא בושתי ואמרינן בפ"ק דע"ז (דף טז) ובפ' בת' דמועד קטן (דף ה) נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ואלה שמות הגבורים אשר לדוד אמר ר' אבהו אלה שמות גבורותיו של דוד יושב בשבת כשהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא ע"ג קרקע תחכמוני אמר הקב"ה הואיל והשפלת את עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ראש השלישים ראש לשלשת אבות עדנו העצני בשעה שהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולע ואמר בפ"ק דברכות (דף ג) מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה רב אשי אמר עד חצות עוסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות בריש תנא ד"א רבתי תחכמוני א"ל הקב"ה אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מה ת"ל ראש השלישים ראש לתורתי ותחלוק עם ג' האבות תהא ראשון לאבות תהא ראש לכל ישראל כשעולים לג' רגלים ג' פעמים בשנה לפי שדוד יושב בשבת לא ע"ג כר ולא על גבי ספסל אלא יושב ע"ג קרקע ומלמד תורה לרבים לשם שמים. באגדה דשמואל כי לא נסוב עד בואו פה אמר ר' שמואל בר' נחמני לפי שבעה"ז לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם כך לע"ל אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה ולעתיד יברך בה"מז כוסי רויה כדאיתא בפ' ערבי פסחים (דף קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתיב כל היום תהלתך רוויה שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אודה ה' בכל לבי וכל קרבי את שם קדשו לבי ובשרי ירננו לאל חי כל הנשמה תהלל יה שמרה נפשי כי חסיד אני ואשתמרה מעוני ולא רשעתי מאלהי במס' סוכה פ' החליל (דף נג) חסידים אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו ואינו משקר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ודובר אמת בלבבו מפיבושת רבי יפה דנתי ולא בושתי זהו חסיד שאינו מבזה מי שקטן ממנו בעוד דורש החכמה ואינו מקנא במי שגדול ממנו בממון ואינו מקבל שכר על החכמה ונעשה חבר לכל חבר אני לכל אשר יראוך מי שהוא חסיד עושה לפנים מ"ה כדאמרינן בפ"ב דבבא מציעא (דף ל) אשר יעשון לפנים משורת הדין ויש לו לחשוב שמא זה רצון הבורא כמו בפ' בתרא דמגילה (דף כז) במה הארכת ימים מעולם לא השתנתי מים בתוך ד' אמות של תפלה ולא כניתי שם לחבירי ולא בטלתי קדוש היום ולא עשיתי ב"ה קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה ולא קדמני אדם מימי בבית המדרש ולא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עלתה עמי קללת חבירי על מטתי ולא עמדתי במדותי ולא נסתכלתי בדמות אדם רשע ולא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בב"ה לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי שם בחכינתו ואמרי לה בחניכתו. ויש לו לישב בחסידות כדאמרי' במס' דרך ארץ נאה בביאתו חסיד בישיבתו ויקיים לשמור כל נזקין מלעשות ואפי' ברשות הרבים וכל מה שבפרקי אבות ומה שיש במס' ברכות כדאמרינן בב"ק בפרק המניח את הכד (דף ל) אמר ר"י האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות וכל מעלות יש לו לחפש בתלמוד ובירושלמי ובמדרש ויעשה ויזכה את העולם ויחשוב בלבו שמא זה רצון בוראו כי השם חוקר לב ובוחן כליות רחמנא לבא בעי וכל מצוה שאין לה עוסקין יעסוק בה ואל ישב במקום ליצים ומדברים דברים בטלים וידבק עם כל עושה מצוה הולך את חכמים יחכם עת לחבוק וחסיד בכל מעשיו:

שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקיבץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל) טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדאיתא בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוה דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרינן בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרש' ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט) אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נד) ר' פרידא הוה ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף יט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנ' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם