הרוקח קד

הנרות ללמד לילה ראשונה נר אחת ואחר כך נרות. סמך שמן נרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים וגומר את ההלל. וסמך אל חנוכת המזבח דבר אל אהרן קח את הלוים על ידי שבט לוי יוחנן כהן גדול נעשה חנוכה. ועוד סמך סוכה להעלות נר לומר ששמחת בית השואבה על ידי נר כדאמ' במס' סוכה מנורות של חמשים אמה ולא היה חצר שלא היו רואים בו לכך סמך ורחב חמשים בחמשים החצר נחשת. ז"את חנוכת המזבח בגימטריא זאת יהיה בימי חשמונים זאת חנוכת המזבח בגימטריא אז שמנת ימי המזבח ביום המשח אותו מאת בגימטריא חנוכה ביום עשרים וחמשה בכסליו. להעלות נר תמיד בפרשת ואתה תצוה לפי שחייב להדליק נרות בחנוכה לכך סמך זאת חנוכת המזבח בהעלותך את הנרות ולפי שעל ידי כהנים נעשה לכך סמך בברכת כהנים דבר אל אהרן ואל בניו לחנוכת המזבח. וכן בתהלים ה' יברך את עמו בשלום מזמור שיר חנוכת הבית. ובעזרא כהניא וליואי חנוכת בית אלהא לכך יש בעל הנסים דחנוכה קכ"ה תיבות כחשבון כהנים. ואין אומר ונודה לשמך הגדול סלה כי אינו במחזורים ישנים ומרוב ענותו של יוחנן כהן גדול הוסיף תיבה אחת יותר מן יוחנן שעול' קכ"ד וכחשבון מן ה' מעון עד ויהי נועם ומן ויהי נועם עד סופו וכופלין ארך ימים לומר כמו שהיה ברכה בחינוכו כן יהיה בחנוכה בית חשמונים ומדליקין בחנוכה ל"ו נרות לפי שבחנוכת העולם ויתן אותם אלדים ברקיע השמים להאיר וכדאיתא בפסיק' רבתי אותה אורה שנשתמש אדם הראשון היתה ל"ו שעות כדאיתא בבראשית רבה יום ו' י"ב שעות וליל ז' י"ב שעות ויום ז' י"ב שעות וכשיצאו ל"ו שעות החשיך העולם בפ' מקום שנהגו (דף נב) נטל ב' אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהן אש ובירך בורא מאורי האש כך מתוך שחשכו עיניהם של ישראל בגלות יון והוציאם הקב"ה מאפילה לאורה לכך מדליקין ל"ו נרות. ואמר בתנחומא זהב וכסף ונחשת אילים מאדמים. נחשת זה יון. באת בש נחש"ת טסב"א בגימ' יון לכך סמך נחשת ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. במפלת יון הדלקת נרות. ולמה ל"ו כי יש בחומש כ"ב אור האור לאור להאיר המאור והאור יאיר למאור יאירו ויאר וג' המאורות שהם ו' הרי כ"ח ובין נרותיה ובין נרות הנרות נר ח' הרי ל"ו לשון אור ונר ואותם ח' נרות רמז לח' ימי חנוכה שצריך להדליק נרות ובאיוב ל"ד אור וב' כעפעפי שחר הרי ל"ו שכתוב שם ונרו נר בהלו נרו עלי ראשי. וכן רמז ל"ו שעות שמשה האורה במעשה בראשית את האור כי טוב ד' תגין על ט' כי ד' פעמים ט' הם ל"ו כנגד ל"ו שעות ול"ו נרות. בפ' במה מדליקין (דף כא) ת"ר בכ"ה בכסליו יומין דחנוכה תמניא אינו ואח"כ דלא למספד בהון וכו' כשנכנסו יונים טמאו כל השמנים שבהיכל ואח"כ גברו מלכות חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחת של שמן. שהיתה מונחת בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים לשנה האחרת קבעום יום טוב בהלל והודאה. תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו המהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית הילל אומרי' יום ראשון מדליק נר אחד מיכן ואילך מוסיף והולך משום מעלין בקודש ואין מורידין והן ל"ו נרות

רכו נר חנוכה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה. ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו אמר רבא וצריך נר אחרת או מדורה שישתמש לאורה. אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בפתח הסמוכה לר"ה והלכתא כשמואל כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל וצריך להניחה בתוך כ' אמה כסוכה וכמבוי. אמר רבא אסור להשתמש לאורה על כן נל שמדליקין בו יהיה ארוך כנר של חנוכה והלכת' מדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה אבל נר הדיוט אסור להדליק בנר חנוכה וקיימא לן כבתה אין זקוק לה להדליק פעם שנית. וקיימא לן נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם לא כפה עליה את הכלי אפילו לאחד אינו עולה. ומצות נר חנוכה משתשקע החמה מדליק עד אותו שיעור אי נמי לשיעורא יתן שמן שידליק ממנו