ריב"א על התורה, במדבר כג

וכה תדבר. כלומ' אמור לו קרא דוכה יהיה זרעך שנא' בו שישראל אין להם מספר והיינו דקאמ' מי מנה עפר יעקב וכו' כך שמעתי בשם הר"ר עזריאל מרוטנבורק. ולפי פשוטו יש לישבו שהוא הדבור מה אקוב וגו' עד תמות נפשי מות ישרים ומה שכתו' כאן וכה תדבר ולא הזכיר הדיבור לפי שאין כבוד לכתוב שהאריך המקום לדבר עם בלעם הרשע דברי נבואה כמו לנביאי ישראל וכמו כן גבי כמה מקומו' בפרשה אצל נבואת בלעם כתו' שוב אל בלק וכה תדבר ולא הזכיר אורך הדבור שלאחריו שכתו' בדברי בלעם לבלק. עד"י ב"א:

תמות נפשי מות ישרים. בלעם מבקש על עצמו שימות מיתת גויעה כמותם. כפרש"י בפ' ב' ממס' ע"ז:

לא איש אל ויכזב. ובן אדם ויתנחם הוא לשון חרפה בלע"ז אישיר"יפונטא וכבר פירשתי זה בפרשת בראשית:

גם קוב לא תקבנו. פרש"י גם ראשון מוסב על גם שני וגם שני מוסב על גם ראשון וכן גם לי גם לך לא יהיה גזורו עכ"ל. וה"ק לפי שכל גם רבוי הוא רש"י למדנו שכל שני גמין בפסוק אחד ואין ידוע מה באו לרבות הם רבויין זה לזה והראשון מרבה הכתו' על השני וכן השני לראשון וחברו גם אותכה הרגתי שהוא מרבה העכבה הכתובה בהדיא ואותה החייתי כמו שפרש"י עד"י ב"א: