ריב"א על התורה, במדבר יא:כב

הצאן ובקר ישחט להם. פי' הקו' כאן לפי שמשה לא אמר ברבים חסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו וכו' בפ"ק דיבמות גבי ענין אחר וז"ל אלא שחסך הכתוב חסך מעונותיהם ולא דקדק אחריהם לפי שחס על ממונם וחבירו במס' מנחות מפני החסנון התורה חסה על ממונם של ישראל. עוד פי' הקו' וז"ל של מי מריבה בגלוי היתה לכך לא חסך לו הכתו' והטעם לפי שיש בו חלול השם. גם פי' הקו' כן בפרשת חקת. והא דאמרי' העובר עברה בסתר נפרעים ממנו בגלוי וכו'. משמע שיש ענשו גדול יותר מעושה בגלוי היינו היכ' דליכא חלול השם: