ריב"א על התורה, ויקרא יד:יג

במקום אשר ישחט את העולה. פרש"י על ירך המזבח צפון ומה ת"ל והלא כבר נאמ' בתורת האשם בפרשת צו שהאשם מעון שחיטה בצפון לפי שיצא זה מכלל אשמות לידון בהעמדה יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו לכך נאמר ושחט במקום אשר ישחט עכ"ל. כלו' דנין מדה זו בדבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש שאי אתה יכול להחזירו לכללו וכו' וכן לקמן גבי כי כחטאת דנין במדה זו ואין לידון במדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמ' לומד כאן שיהיה כל האשמות טעונין מתן דמים על תנוך אזן ובוהנות שהרי אין דנין בה אלא כשהפרט מעין הכלל כמו הבערה כמו שפי' לעיל בפרש' בא גבי שבעת ימים מצות תאכלו: