ריב"א על התורה, בראשית מג:ז

הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם פרש"י כי יאמר אשר יאמר כי משמע בלשון אם ואם משמע בלשון אשר הרי זה משמוש ד' לשונות. שהרי כי זה משמע כמו עד אם דברתי דברי עכ"ל ממ"מ שכל כי המשמש בלשון אשר אם הוא משמוש מד' לשונות. והיינו כפי שטתו שפי' בפ"ק דר"ה וז"ל כי תבאו כי תלכון כי תשאכי תכלה וכל המשמש בלשון כאשר ובמקום אשר כולם לשון אם הם. שמצינו בכמה מקומות אם משמש בלשון כאשר ובלשון אשר כמו ואם יהיה היובל הרי זה כמו כאשר יהיה היובל שהרי ודאי יהיה. ואם תקריב מנחת ביכורים כמו וכאשר תקריב שהרי חובה הוא. וכן אם כסף תלוה את עמי. ואמנם פי' התוספות בסוף גיטין וז"ל מה שפי' כי יביאך כי בא סוס משמשין בלשון דהא דאי אפשר שישמשו בלשון אם דהא ודאי יביאך הקב"ה לארץ וכן ודאי בא סוס פרעה נר' לר"ת דבחנם דחק דהרבה אם משמשין בלשון בענין זה כגון ואם תקריב מנחת ביכורים. אם כסף תלוה את עמי. עד אם כלו לשתות. ואם יהיה היובל לבני ישראל שכלם הם לשון ודאי. אמנם במסכ' גיטין בסוף פר' המגרש פרש"י דכל כי המשמש בלשון דהא הוא וכל המשמש כלשון כאשר כי יאמרו אליכם בניכם לשון אם הוא. ולעיל בפרשת וירא כתבתי כל לשונו. ופרשו התוס' פ"ק דר"ה שלשון רש"י דבמסכת גיטין משמע דלשון רש"י דבפרק קמא דר"ה עקר הוא ולאותו לשון כי זה המשמש בלשון אשר לשון דהא. וכן בפרשת משפטי' גבי כי תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך פרש"י וז"ל הרי אלו כי משמשין לשון אשר וכן בכמה מקומות וזה לשון אי שהוא לשון אחד מד' לשונות שכי משמש שמצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר כמו אם תקריב ביכורים שהוא חובה עכ"ל והיינו כלשון רש"י שבפ"ק דר"ה. אבל לשון רש"י שבמס' גיטין כי זה משמש בלשון הוא.