ריב"א על התורה, בראשית כג:ב

לספוד לשרה ולבכותה. היה לו לכתוב ולבכותה קודם לספוד כדאית' במועד קטן ג' לבכי ול' להספד אלא כשבא אברהם ומצא בני ביתו שהיו סופדים אותה שעברו ג' ימים מהבכי עשה הספד עמהם ואחר כך בכה:

לספוד וגו'. פרש"י נסמכה וכו' וכמעט לא נשחט וכו'. יש תמהים דהיה לו לרש"י לפרש וכמע' נשחט לכך מפרש דגרסי' וכמעט לא נשחט וה"פ מה שלא נשחט על יד דבר מועט שהכל היה מוכן עד שבא מלאך ואמ' אל תשלח ידך וגו'. וי"א דהכי פי' כמעט לא היה נשחט שהרי בא מלאך ואמ' אל תשלח וגו' ואברהם מיהר לשחוט במצות השם ולא שמע לקולו היה נצול וכדי לצערה וליתן טעם ואמתלא לדבריו אמר המבשר כן:

ולבכותה עוד פרש"י פרחה רוחה ומתה. וא"ת וכי היתה שרה מצטערת במה שבחר השם בבנה להיות לעולה לכך יש לפרש פרחה רוחה מרוב שמחה ודומה לו בכתובות פרק אע"פ גבי אשתו של ר' חנינא דאמר עינא חזיתיה כוי לבה פרח רוחה והיינו מרוב שמחה כדמשמ' התם: