ריב"א על התורה, דברים כג:כה

רעך משמע שאסר בכאן דוקא דבר שגדולו מן הארץ אבל לא חולב ומגבן שאין גדולו מן הארץ שהרי י"ל דכוליה קרא דבדינין לאו להכי הוא דאתא דהא איכא לש ומקטף ובודל בתמרים ובגרוגרות דמפקי מניה. ומה שהקשה שם התלמוד היינו לפי לשון הברייתא דמוקים כל קרא לחולב ולמגבן והכי מתרץ התם על זה. סד"א הואיל וכתו' קמה קמה ג' פעמים לרבי נמי מידי דלאו גדולי קרקע קמ"ל. אבל רש"י פי' שיטתו על פי הספרי. וגם מה שפירש"י שור להוציא את האדם פי' כן על פי הספרי וז"ל שור אי אתה חוסם אבל אתה חוסם אדם עכ"ל. והניח שטת התלמוד דמפיק ליה להאי דרשא מן כנפשך דכתו' גבי כרם דקאמר מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור עד"י ב"א: