ריב"א על התורה, דברים טו:יז

ואף לאמתך תעשה כן. פרש"י תעניק לה. יכול אף לרציעה וכו'. ת"ל אם אמור יאמר העבד עבד נרצע ואין אמה נרצעת וא"ת ת"ל דאין אמה נרצעת מדכתוב ונתת באזנו ובדלת ודרשי' בפ"ק דקדושין אזנו של זה ולא אזנו של מוכר עצמו וממילא אמעוט אמה שאין ב"ד מוכרין אותה. וי"ל דרש"י פי' אליבא דמ"ד התם מוכר עצמו נרצע מג"ש דשכיר שכיר ולא דריש אזנו של זה עי"ל אפי' למאן דדריש התם אזנו של זה וגו' אצטריך העבד משום דאמה הוקשה למכרוהו ב"ד דכי ימכור במכרוהו ב"ד כת' הלכך הוה אמינא דנרצעת אי לאו מיעוטא דהעבד תירוץ זה אחרון מפו' בפ"ק דקדושין. ותירוץ ראשון ליתיה דהתם משמע דהך דרשא דהעבד הויא כמ"ד מוכר עצמו אינו נרצע מדרשא דאזנו של זה ולא של מוכר עצמו כי ימכר לך: