ריטב"א על יומא ח.

תפילין שיש בהם הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. פי׳ אע״ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש אפילו הכי לענין שמירת הסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה תפילין חמורין שיש בהן כמה הזכרות.

לקבוע מקום הוא דאתא. פי׳ בתוס׳ שמקום הציץ אינו על המצח ממש דא״כ מאי האי דאמרי׳ התם מקום היה בין ציץ למצנפת שבו מניחין תפילין דהא מקום תפילין במקום שער הוא מקום שמוחו של תינוק רופס אלא ודאי על מצחו היינו במקו׳ שער בתחל׳ הראש וכדמתרגם אונקלוס על בית עינוהו וכדאמרי׳ התם הקים להם הציץ שבין עיניו דהיינו במקום שער כדכתיב בתפילין בין עיניכם.

ולר׳ יהודה האי סברא מנא ליה תמיה׳ מלתא לר׳ יהודה למה ליה קרא דנשבר אינו מרצה דהא אפילו תלי בסיכתא שראוי למצח אינו מרצה וכ״ש נשבר אינו ראוי למצח תירצו בתוספות דאי לית ליה לר׳ יהודה קרא למעוטי נשבר הציץ לית ליה לאקומיה קרא דלעיל להיכא דתלי בסיכתא אלא להיכא דנשבר דכל מה דאיפשר לאפושי ברצוי מפשי׳ מכיון דכתיב תמיד לרצון.

דר׳ מאיר סבר טומאה דחויה היא בצבור. פי׳ ובעינן טהרה מעלייתא והזאה בזמנה מצוה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי לטומאתו בשלשה הראשונים ויש שביעי בשלשה אחרונים כדלקמן ור׳ יוסי סבר טומאה הותרה בצבור ולא מחמרינן אלא בשלישי ושביעי למעלה בעלמא.

טבילה בזמנה מצוה. פרש״י ז״ל דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ לא בא זה ללמד אלא על הטבילה שתהא ביום השביעי והזאה נמי מקשינן לטבילה ור׳ יוסי סבר לא אמרי׳ טבילה בזמנה מצוה והאי וחטאו דרשי׳ ליה בפ״ק דקדושין למילתא אחריתי לאקושי חטוי לרחיצה מה טבילה בגלוי אף הזאה בגלוי:

הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ. פרש״י ז״ל כדי שלא ימחקנו והקשו בתוספות דהא כיון דלא ממשמש ביה גרמא בעלמא הוא בדבר שאין מתכוין ולא הוי פסיק רישיה לכך פר״י ז״ל דטעמא כדי שלא יעמוד בפני השם ערום וקיימא לן דבטבילה בזמנה פליגי פי׳ והיינו טעמא דר׳ יוסי דחייש שמא מתוך שמחזר אחר גמי וכורך אותו יעבור זמן הטבילה ובתוספות פוסקין כמאן דאמר טבילה בזמנה מצוה וכדכתי׳ במס׳ נדה בסד״י.