ריטב"א על יומא עד.

אם לא יגיד ונשא עונו. פי׳ גזירת הכתוב הוא דכל דלא מהניא הגדתו לא מחייב. לא שנא דאוריית׳ לא שנא דרבנן ודכותה במקדש באיסורי הנאה דרבנן אינה מקודשת כלל דכי יקח בשוה פרוטה אמר רחמנא וכדפריש׳ בדוכתיה בס״ד:

כיון דחזי לאיצטרופי איסורא אכיל. ואע״ג דר״י מכל חלב נפקא ליה כדאיתא בסמוך. מפרשי׳ לדידיה טעמא דקרא:

ת״ל כל חלב. וא״ת גבי כרת כתיב כי כל אוכל חלב הא כבר פירשה רש״י ז״ל דההוא כל לאו אחלב קאי אלא על האוכל והוי יודע דלר״י לא מרבי׳ ליה קרא אלא לאיסורא אבל אין לוקין עליו. דהא ר׳ שמעון הוא דאית ליה כל שהוא למכות ורבנן פליגי עליה ור״י כרבנן סבי׳ ליה. דאי פליגי ר״ל ור״י בפלוגתא דר״ש ורבנן הוה מפרש לה תלמודא. ועוד בפרק גיד הנשה בעי ר׳ יוחנן שיעור שלם למלקות דקאמר התם גבי אבר מן החי חלקו מבחוץ פטור חלקו מבפנים חייב הרי נהנה גרונו בכזית. ועוד הא איהו דאמ׳ כל איסורין שבתורה אין התר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר. ואם אית׳ דכל שהוא למלקות למה לי צירוף אלא ודאי כדאמרן. וכן פי׳ ר״י ז״ל:

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וא״ת א״כ כל חלב למאי אתא. וי״ל דמוקמי׳ ליה לשום דרשא אחריתי: