ריטב"א על יומא סה:

שאני קרבנות צבור כדר׳ טבי דבעי׳ להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה. הקשו בתוספות א״כ שקלים נמי דאיירי בהו היאך קונין מהם קרבנות צבור של שנה זו דהא בעי׳ תרומה חדשה וליכא. ותירץ ריב״א ז״ל דהשתא אתיא לומר דכי קתני ועולין לשנה הבאה היינו שלא יניחום אלא עם החדשים של השנה האחרת ויעלו להם לתרומה חדשה:

ועוד דהא דר׳ טבי גופה מצוה היא. פי׳ ומשום דבר שאינו אלא מצוה ליכא למימר ימותו. ואע״ג דמשום מצוה תנן למתני׳ אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה וכדפרי׳ עלה התם כשמביא שנים ליכא מיתה לרבנן אלא רעיה וכדאי׳ לעיל. כן פי׳ בתוס'. והא דפרכי׳ בכולה שמעתין ומשום גזירה ימותו. והדרי׳ למעבד אוקמת׳ דלדידן נמי מתו משום גזירה. פי׳ בתוס׳ דכל חד וחד מהני אמוראי סבי׳ להו דגזירה דידיה חמירא מדחבריה ויש להם למות משום אותה גזירה:

הא לא קשיא כר׳ דאמר שנה האמורה בתורה שס״ה ימים. והכא משכחת לה כגון שנולד בראש השנה והפרישו בערב יום הכפורי׳ שיצא ממחוסר זמן. שאין שנה עולה לו עד שיעבור יום הכפורים אחר בשהיתה השנה פשוטה כי ימות החמה יתרים על ימות הלבנה י״א יום:

דתניא שנה האמורה בבתי ערי חומה וכו'. וא״ת ודילמא שאני התם דכתיב שנה תמימה. וי״ל דקים לן דלר׳ הכי קאמר עד מלאת לו שנה שהיא מן הסתם השנה התמימה של ימות החמה: