ריטב"א על יומא ה.

שאם עשאה לסמיכה שיירי מצוה. כלו׳ שלא חש לסמוך ועשאה שירים. מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר שאינו נרצה לו לגמרי ואף על פי שכפר מן הדין ויש לו בו קצת כפרה ונפטר מחובת קרבנו ושמעי׳ לה להאי דינא מדסמך סמיכ׳ לנרצה לו:

מה ת״ל לתנופה לכפר עליו. פי׳ גבי מצורע עני כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו. ונכתבה תנופה זו בכאן שלא במקומה לומר שאינה מעכבת בעיקר הקרבן אלא שאם עשאה עשה מצוה מן המובחר לכפר עליו מחטאתו לגמרי:

נמשח יום אחד ואפי׳ שעה א׳ מנין וכתב רש״י ז״ל דל״ג אפי׳ שעה אחת דהא משיחת יום אחד אינה אלא שעה אחת וא״כ מאי אפילו שעה אחת (ת״ל).

משיחה שבעה לכתחילה מנא לן מדאצטריך קרא למעוטה. וא״ת ודילמא אשר ימשח אותו מ״מ אפי׳ יום אחד לכתחלה הוא י״ל דהא ליתא דדומיא דאשר ימלא את ידו נקטיה ומלוי יד האמור בכאן היינו רבוי בגדים דבעי שבעה לכתחלה וכדפי׳ רש״י ז״ל:

ועשית לאהרן ולבניו ככה. פי׳ בפרשת ואתה תצוה כתי׳ בפרשה וזה אשר תעשה להם דמיירי בצואת עשיית המלואים ובפרשת צואת אהרן כתיב ענין עשיית המלואים כלם והתם לא כתיב ככה והיינו דפרכי׳ התינח כל מלתא דכתיבא בהאי ענינא ופרש״י הניחא מלתא דכתיבא בפרשת ואתה תצוה בפרש׳ בצואת המילואים מלתא דלא כתיב בהאי ענינא דהיינו בפרש׳ צואת המלואים וכתיבא בפרשת עשיית המלואים בצו את אהרן דהיינו אורים ותומים שלא נכתבו בצואה שיתנם ונכתבו בעשיה ויתן אל החשן את האורי׳ ואת התומים מנא לן דמעכבא: וא״ת והא בפרשת ואתה תצוה כתיב ענין אורים ותומים בעשיית בגדי כהונה. וי״ל דההוא ענינא אחרינא הוא בפרשת עשיית בגדים ואינו בפ׳ עשיית המלואים: