ריטב"א על יומא מב.

וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי. פי׳ ההוא יומא דאפליגו בה בבי מדרשא ואתנחו ביה סימנא למידע במאי פליגי. רביא בר קיסי מכפר בשעיר המשתלח פי׳ דקיימא לן דמיתת צדיקים מכפרת ולהכי עבדו סימנא דבמידי דכפרה פליגי ההוא יומא. והיינו השעיר המשתלח שהוא לכפר מה שאין כן בפרה דאע״ג דאמרי׳ התם למה נסמכה פרשה מרים לפר׳ פרה לומר לך כשם שהפרה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת אין עיקר הפרה לכפרה אלא לטהרה. אבל שעיר המשתלח אין עיקרו אלא לכפרה. וכן פירשו בתוספות:

אחת כשרה בזר. ק״ל דהא איפליגו תנאי בפרה של דורות איכא מאן דאמר לדורות בכהן גדול ואיכא מאן דאמר בכהן הדיוט. אבל זר ליכא למ״ד. י״ל דאמר לך שמואל דהתם הוא מקבלת הדם ואילך. אבל שחיטה אפילו בזר דאפילו באותה שעשה אלעזר לא היתה אלא בזר כדיליף לקמן:

ואחת פסולה בזר. פי׳ לא סוף דבר זר ממש אלא כל שזר אצלה ואפילו כהן הדיוט דהא אלעזר וחקה או אהרן וחקה כתיב בה אליבא דרבי והכי אמרי׳ בפרק ד אחין זר ששמש בשבת יש כאן משום זרות ואוקי׳ בשחיטת פרו של אהרן וכמאן דאמר שחיטתו בזר פסולה ומאי זר למי שזר אצלה:

שאני פרה דקדשי בדק הבית היא. פי׳ דאפילו למ״ד פרה כקדשי מזבח ה״מ לשאר מילי אבל לענין זה אין לחלק בה בין שחיטה לשאר דברים כיון שכל עבודותיה בחוץ כדפרש״י ז״ל ומידי דהוה אמראות נגעים דבעו בה כהונה כדמפרש בסמוך:

מושרף את הפרה לעיניו. וא״ת ודילמא ההוא נמי שישרוף אחר אותה בפניו של אלעזר. י״ל דהא ליכא למי׳ כיון דלא כתיב לעיל מינה ונתתם אותה אל אלעזר כדכתיב גבי שחיטה:

למעוטי מאי כו'. עד למשמרת למי נדה. וא״ת ומנא לן דאתי למעוטי מידי. ועוד ליתו כולהו מלמשמרת. וי״ל דלא משמע להו דכתיב למשמרת אלא לעיקר הכשרה דפרה ותדע דהא כתב רחמנא אידך קראי לאשמועי׳ דלמשמרת לא קאי אכולהו. והיינו דאמרי׳ למעוטי מאי דאי לא אתא למעוטי מידי לשתוק וליתו כולהו מלמשמרת כך פירשו בתוספות: