ריטב"א על יומא לד.

ת״ל וערך עליה העולה. דכיון דכתי׳ וערך עליה העולה משמע שהיא תהא ראשונה לקטורת דאי לאורויי אתא שיקטיר עליה עולה ושלמים לכתוב וערך עליה (העולה) אלא ודאי ה״ק שיערוך עליה בתחלה העול׳ הידועה שהיא עולת התמיד. ולישנא דהעלה על עולת התמיד משמ׳ כדאמר הבא העולה ראשונה יש שפי׳ שהיתה ראשונה לכל הקרבנות. וכמאן דאמ׳ במסכת חגיגה עולה שהקריבו במדבר עולת תמיד היתה. אי נמי שהיא היתה ראשונה לכל הקרבנות שנאמר על המזבח בפרשת פנחס.

מנחה לחביתים דכתי׳ עולה ומנחה. פי׳ דלהכי כתב עולה ומנחה ללמדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד. ואיכא דקשיא ליה ואמאי לא דרשינן נמי מהכא שיקדימו איברים למנחה מדכת׳ עולה קודם מנחה ולמה לי למדרשיה מדכתי׳ וערך עליה העולה. וי״ל דדרש׳ דלעיל עדיפא דאלו מדכתי׳ עולה ומנחה לא שמעי׳ אלא שתקדים למנחה בלחוד ואפשר דקרבנות אחרות קדמי לעולה אבל מדרש׳ דלעיל שמעי׳ שהיא קודמת למנחה ולכל דבר. וכדי שלא נאמר דאיכא מידי דמפסיק בין איברי׳ למנחה כתב רחמנא עולה ומנחה.

ביום ביום לאחר. פי׳ דכי היכי דבבקר בבק׳ משמע להשכים הרבה בבקר הכי נמי משמ׳ ביום ביום להמתין עד שיבא ע״י עצמו של יום. וגבי בזיכין כתי׳ ביום השבת ביום השבת. וכל היכא דנקטי׳ בסוגיין לישנא דבזיכין בעי׳ לומר על סדור הלחם והבזיכין דתרוייהו בחדא עבודה נינהו ואין להפסיק ביניהם.

גמר חק חק מחביתין. פי׳ דבתרוייהו כתיב חק עולם ופרכי׳ אי מהתם גמר ליגמר לכולה מלתא מהתם פי׳ להקדימו אפילו לנסכים ומהדרינן דלהכי אהני ביום ביום לאחר אותו קצת שיהיו נסכים קודמי׳ לבזיכין מיהת.

גרסת מקצת הספרים אי רבנן בין נרות מיבעי ליה אבל רש״י ז״ל גורס בין דם לנרות ופי׳ הוא ז״ל בין דם לגמר הנרות דהיינו קודם שתי נרות. וא״ת אמאי לא אמרינן בין נרות לנרות מיבעי ליה. תירצו בתוספות דכיון דמתני׳ קתני בין דם לאיברים אי נמי בין איברים לנסכים דקתני לקטורת בין שתי עבודות שחלוקות זו מזו אנן נמי נקטינן דם ונרות דהוו שתי עבודות נחלקות דכולהו נרות חדא עבודה היא דשם נרות אחת היא. עוד י״ל דניחא לן למינקט בין דם לנרות ללמד דדם בעי לאקדומי לקטרת ואע״ג דקטורת הוי לפנים משום דמכפר עדיף.

לעולם רבנן ובסדרן לא קא מיירי. פרש״י ז״ל דלא דק תנא בסדורן ובדין הוא דמצינן למימר דאבא שאול הוא אלא דניחא לן לאוקומה כרבנן ולישנא דבסדרן לא קא מיירי אכתי לא מתפרש שפיר. ועוד כיון דקתני היכן היתה קטרת קרבה בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים היכי אמרי דבסדרן לא מיירי או דלא דייק ביה: ונראה לפרש דאנן ה״ק דתנא דמתני׳ ודאי כרבנן סבירא להו דרבים נינהו מיהו לא נחית השתא לפלוגתא דרבנן ואבא שאול. אלא למימר מאי דהוי דברי הכל כי לד״ה הקטורת של שחר היא בין דם לאיברים דלכולי עלמא הדם קודם לקטורת והקטורת קודמת להקטרת האיברים ובסדרן של רבנן ואבא שאול דמסדרי ?את הקטורת בין נרות לנרות או לאחר כל הנרות לא מיירי וא״ת ולרבנן דסביר׳ להו דדם התמיד קודם לכל הנרות ההוא בבקר בבקר דעצים מאי עבדי ליה. וי״ל דדרשינן ליה כדפריך רב פפא לעיל לאביי אליבא דאבא שאול דשדינן חד אדישון מזבח דקדים לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדי׳ על דם התמיד דליקדום לכל הנרות ואע״גב דהכא תרי והכא תרי אפילו הכי מכפר עדיף וסדר מער׳ לרבנן כך היא שני גזירי עצים קודמין לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם לנרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לאיברים כו׳ כדמסיים אבא שאול.

והא דתנן קטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים למנחת נסכים. אמרי׳ עלה בגמרא מה״מ אמר רבי יוחנן דאמ׳ קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת לנסכים. ותמיהא מלתא מנא לן דהאי קרא מיירי לענין קטורת דלא איירי בה כלל הא לא בא אלא ללמד שיעשה לתמיד של בין הערבים מנחה ונסכים כדרך שעשה לתמיד של שחר עשירית האיפה ורביעית ההין הניחא למ״ד ילמד שחרית מן ערבית אלא למאן דאמר ילמד ערבית משחרית מאי איכא למימר. וי״ל דאפי׳ למ״ד ילמד ערבית משחרית לאו מהאי קרא גמר לה אלא מגופיה דקרא קמא דאקשינהו וכת׳ את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ואידך קרא שבסוף הפרש׳ דהדר כתב רחמנא בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו מיותר הוא לדרשא וקים לה דאתא לענין הקטרת דלא איירי בכולה פרשה ואלו בפרשה ואתה תצוה איירי בקטרת של שחר והכא רמז לך שתהא קטורת של ערבית בין איברים לנסכים מה מנחת הבקר קטרת קודמת למנחת נסכים דהא אפי׳ לאיברים קדים. אף מנחת הערב קטורת קודמת לנסכים. ופרכי׳ ונימא כמנחת הבקר לגמרי ותקדום אף לאיברים ומהדרי׳ מי כתי׳ כאיברי הבקר כן יהו איברי ערב וכו׳ פי׳ דהא דכתי׳ קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה כו׳ ה״ק כשם שמנחת הבוקר מנחת הבוקר וכנסכו סמוכין זה לזה והקטרת קודמת להם כך בערב יהיו סמוכי׳ ותהא הקטורת קודמ׳ להם שאי אפשר שתהא הקטורת באחרונה. הלכך אי בעי קרא לומר שתהא קטורת ערבית קודמת לאיברים הוה ליה למימר כאיברי הבוקר וכמנחתו ונסכו תעשה דהוי משמע שיהו האיברים והמנחה והנסכים סמוכים ללמד שתהא הקטורת קודמת להן. ואפשר דלהאי דרש׳ דר׳ יוחנן קרא הכי מדריש כשתרצה לעשות כעין מנחת הבוקר וכנסכו אז תעשה הקטורת אשה ריח ניחוח לשם אלא שלא מצינו לשון אשה ריח ניחוח על הקטורת לפי׳ הראשון יותר נכון. ואכתי למה ליה למהדר ולמכתב בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וי״ל דהא אתא למאי דאמרינן במנחות פרק התכלת הקריבו תמיד שחרית יקריבו בין הערבים לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים בד״א בשלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אעפ״י שלא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים. ואמרי׳ מה״מ שאם לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים דהכי אמר קרא כשתעשה כבש אחד בבקר אז תעשה כבש שני לו בין הערבים ומיירו בתחלת חנוכת המזבח שאין מחנכין אותו אלא בתמיד של שחר דהאי קרא כתיב בפרשת ואתה תצוה בחנכתו דכתיב לעיל וזה אשר תעשה על המזבח אבל כשנתחנך המזבח כבר אע״פ שלא הקריב בשחר יקריבו בין הערבים. דלהכי הדר וכתב רחמנא בפר׳ פנחס האי ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שבסוף הפרשה ולא כתיב התם את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בסיפרי פסוק זה למה נאמר והלא כבר נאמר בפרש׳ זו למעלה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים לפי שנאמר עמו את הכבש אחד תעשה בבקר יכול שאם לא הקריבו בשחר לא יקריבו בין הערבים ת״ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מגיד שאעפ״י שלא הקריב של שחר יקריב בין הערבים. ואת הכבש השני האמור בפסוק עליון בפרשת פנחס דריש ליה התם לדרשא אחרי׳ דמשום דכתיב בחנוך המזבח וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה כו'. וכאן הוא אומר זה האשה שומע אני יקריב ד׳ ליום ת״ל את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שנים הוא מקריב ולא ארבעה וכן פרש״י ז״ל בפרק התכלת. ויש בזה לשון אחר אבל זהו הנכון. הלכך איצטריך למכתב בפרשת ואתה תצוה ללמד על ימי המלואים ולדורות ואצטריך למכתב בפ׳ פנחס קרא קמא ללמד שלא יהו ד׳ וקרא בתרא שאם לא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים.

ת״ר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד ילמד שחרית מערבית. פי׳ לענין מנחה ונסכי היין דאלו מנחה ונסכי׳ בשל ערבית כתיבי לפום פשטיה דקרא דלעיל מינה כתי׳ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועליה כתיב ועשירית האיפה כו׳ ונסכו רביעית ההין וכו'.