ריטב"א על יומא לא.

חוצץ או אינו חוצץ. פי׳ למאן דאמר טבילה זו דרבנן אם נמצא עליו דבר חוצץ מעכב בטבילה זו או לא כיון שאינה אלא להזכיר טומאה ישנה.

ביאה במק׳ שמה ביאה. פרש״י ז״ל לענין טבילה זו והיינו דפשטי׳ דשמה ביאה מדקתני מצורע טובל ועומד ואע״פ שאינו נכנס שם אלא לבהונות שהיא ביאה במקצת.

ה״ג תיבעי לבן זומא תיבעי לרבנן וכן גרש״י ז״ל והכי פי׳ תבעי לרבנן דמשנת מדות דסביר׳ להו שאין אדם טהור הנכנם לעזרה טעון טבילה ולא גרסי׳ תיבעי לר׳ יהודה.

אלא דלא עביד עבודה. פי׳ דלא עביד עבודה בידים דהא דומיא דמצורע קאמרי׳ שאינו עושה עבודה בידים אלא שהכהן מזה עליו מה שאין כן בזו דעביד עבודה דהיינו שחיטה ואע״ג דשחיטה כשרה בזר עבודה היא מ״מ דהא בעיא פייס או דילמא לא שנא תיקו. וא״ת ואמאי לא פשטי׳ לה מהא דתניא דטמא במוקדשין לא ישחוט כיצד יעשה מביא סכין ארוכה ושוחט בה. וי״ל דשאני התם שהוא טמא גמור ואם נכנס שם חייב כרת הילכך מזהר זהיר מה שאין כן בזו דאפילו לבן זומא אין בו חיוב כרת דליכא אלא עשה דאתי בק״ו דרחץ בשרו במים ולבשם כדאיתא לעיל.

וכולן בקדש על בית הפרוה. פי׳ דבטבילות שהן בין בגד לבגד כתיב במקום קדוש:

ש״מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות וכו׳. דתנן וכו׳ והתם בזבחים אמרי׳ להדיא דעין עיטם גבוה מבית המקדש ובעו למבניינה התם אלא דאמור ניחתי פורתא משום דכתיב ובין כתיפיו שכן והשתא אכרח אביי מהכא דגובהא דידה כ״ג אמות כדמפרש ואזיל שהרי היו נמשכין למקוה שעל השער ואין מים נמשכין אלא ממקום גבוה לנמוך או משוה לשוה:

והתניא ורחץ בשרו במים עד שלש אמות יש שפירשו שהם חוץ מראשו של אדם והגאו׳ פי׳ אפילו עם ראשו וכבר פי׳ בפרק בית כור בסד״י והכא אע״פ שמעין עיטם בא לשם כיון דבאשבורן היה צריך מקוה של מ׳ סאה וכדכתי׳ במסכת נזיר בס״ד וכן פי׳ רשב״ם ז״ל וא״ת ומנא לן שהמקוה הזה שעל השער היה גבהו ג׳ אמות ורחבו איזה ושהיה טובל מעומד דילמ׳ היה גבהו אמה באורך ג׳ אמות והיה טובל שוכב או בשיעור אחר שיש בו מ׳ סאה וי״ל דא״כ מיגנדר כהן גדול כבינתא ועיקר טבילה לעשותה יפה שלא בקמטין היינו מעומד כן תירצו בתוספות: