ריטב"א על יבמות פג:

אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה מב' מקומות פי' כדין הבא על זכר מתיבי ר' אליעזר אומ' אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות שלו וכו' שלא תאמר חייבי' על ב' מקומות מזכר קאמ' לכ"פ בד"א בזכרות שלו פי' באחוריו אבל בנקבות שלו פטור פי' פטור מדאורית' אבל לוקה מכת מרדות כדכתב הרמב"ם ז"ל:

מ"מ קשה לרב הונא וק"ל מאי מקשה מדר' אליעזר לדרב הונא אמ' רב דהא אמר רב הונא אמר רב כר' יוסי ס"ל וכדאמרי בי רב משמיה דרב ואמרי בי רב היינו רב הונא כדאית' לעיל ור"י ור' אליעזר מיפלג פליגי ואפי' לסברא דר' יוסי דמתני' כדאית' לעיל בהדיא בשמעתי' דר"ל ור"י וכ"ש לסברא דר' יוסי דבריתא וי"ל דכיון דנקיט לה רב הונא סתם ולא קאמר לדברי ר' יוסי משמ' לן דה"ק לכ"ע גזרת הכתוב לחייב עליו משני מקומות דאי זכר מעליא הוא או בריה בפני עצמה או ספקא כדיני דעלמא לענין משכב זכור עשאו הכתוב בב' מקומות כזכר ולקמ' אמרינן מהיכא נפקא לן ולהכי פרכי' ליה מדר' אליעזר ומהדרי' דאיהו דאמ' כר' סימאי דס"ל נמי הכי בדרשא דקרא ור' אליעזר דריש ליה באנפא אחרינא וס"ל דאדרבה לד"ה יש להם לומ' שלא יתחייב עליו אלא במקום זכרותו:

מ"ט דר' סימאי ורבנן כלומר ר' אלעזר סברא דתלמודא דהלכתא כוותיה ומ"ה קרי ליה בלשון חכמים וכן פירש הרמב"ם ז"ל הלכה כר' אליעזר ואעפ"י שהוא פסק הלכה דאנדרוגינוס בריה כר' יוסי הא פרישנא דר' אפילו לדברי האומ' בריה א"ל מגזרת הכתוב וכדבעי' לברור בסמוך:

אעפ"י שיש ב' משכבות את זכר כתי' פרש"י ז"ל וה"ק זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב ושיילינן ורבנן דהיינו ר' אליעזר זכר גרידא מנא להו פי' כיון דקרא באנדרוגינוס מיירי וק"ל לר' סימאי נמי באנדרוגינוס מיירי ואמאי לא קא בעי זכר גרידא מ"ל וי"ל דר' סימאי הא דכתיב ואת זכר זכר ממש דריש ליה ושמעי' מיניה לעלמא זכר גריד' אבל לר' אליעזר דריש ליה לשון זכרות כדפרש"י ז"ל הילכך לר' סימאי עקר המקרא בא לחייב על הנקבות ולעשות כזכרות ושפיר משתמע דזכרות גרידא חייב אבל לר' אליעזר שפוטר על הנקבות אדרבה הודיעך הכתו' שלא תתחייב אלא על זכרות מי שיש ב' משכבות כנ"ל:

אשה שלא כדרכה מנ"ל פי' כיון דהאי משכבי דרשי' ליה במשכבי אנדרוגינוס ובעיין בין לר' סימאי בין לר' אלעזר כדפרש"י ז"ל ועיקר נפקא להו מאשה פי' דה"ל למכתב ואת זכר לא תשכב משכבי א"נ תשכב משכבי זכר מאי אשה לרבות ולחייב ב' משכבותיו. ולר' סימאי אנדרוגינוס השוה הכתוב אי נמי לחייב בשתיהן על שתי משכבות זה משום זכר וזה משום אשה אבל לר' אלעזר ה"ק קרא את זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב שאם כן אתה מחייב עליו כשם שאתה חייב במשכבי אשה:

לא לכל א"ר אלעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא שאם אתה אומר במוקדשי' יקדש פי' אם הקדיש למזבח באמת אנדרוגינוס יהא פשוט קדושת הגוף ואלו לר' אלעזר שמעי' דלא קדיש כלל קדושת הגוף אלא בקדושת דמים בלבד שיפדה בלא מום ומותר אחר פדיון בגיזה ועבודה:

ומ"ל דלא קדש וכו' ר' אלעזר אמ' טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאים בגדי' בבית הבליעה פי' דמליקתן כשרה לגמרי ואינה כנבלה לטמא בגדים בבית הבליעה שהיה ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה פי' כגון בקרבן בהמ' אתה מוציא טומטו' ואנדרוגינו' מן הכלל. ולא קדשי כלל פרש"י ז"ל דבעי זכר ודאי ונקבה ודאית אבל בקרבן העוף לא הוזכר בו זכר ונקבה פי' לפי' דאתיא כי הא דאמרי' בשלהי פ' המפלת גבי טומטום ואנדרגינוס שראו לובן ואודם שאין חייבי' על ביאת מקדש דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית וכדאמרי' נמי דמה"ט אינם כערך איש ולא כערך אשה ויש ברבותי' הצרפתי' ז"ל שהקשו דההו' טעמא א"ל למ"ד שהם בריה או שהם ספק וכגון טומטו' שהוא ספק אבל לר' אליעזר כיון דגבי משכב זכור דיין ליה כזכר מעליא וכדקת' וחייבי' עליו כזכר הא זכר ודאי לכל אדם דאמאי לא גמירי מיניה לעלמא. והנכון בזה דר' אליעזר לא גמר מקרא דלעיל שיהא כזכר מעליא דאדרבה אפשר לומר שאלו היה זכר מעליא חייב היה על משכבותיו כמו האשה על משכבותיה ואפשר הוא שהוא בריה או אפשר שהוא ספקא וכיון דכן אינו קדוש דבעי' זכר ודאי אלינו וכדממעטינן התם טומטום מפני שדידן ספק אלינו לא קדשי' בתרומה ולא מקדישים לעשות תרומה וכן הוא מפורש יפה בפרש"י ז"ל ובהכי סליק לן פרק הערל בס"ד: