ריטב"א על יבמות נז:

איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולו' פרש"י ז"ל כ"ג שכנס אלמנה לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה דרב אמר אפילו הכי פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעולה דמיא ושמואל אמר שאינה נפסלת בתרומה מפני חופה זו והקשו עליו ז"ל מדבריו נרא' דכ"ע חופה שאינה קונה ולית להו ק"ו דרב הונא דפ"ק דקידושין (דף ה') ובגמ' יש סיוע לזה מדאמרינן לקמן על מימרא דרמי בר חמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בקדשה דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא אלמא להדיא סביר' לן בשמעתין דחופ' לכ"ע לא קניא ורש"י ז"ל פירוש שם בסמוך שאין קונה אלא בכסף או בשטר או ביאה ונקיט לן מרן ז"ל שלא קדש אותה כלומר שאין לו באשה זו שום קנין אלא שהכניס' לחופ' וזימנה עצמה לביאה פסולה וחשיב רב ככניסת בעולה למפסלה לתרומה מפני כניסה זו וק"ל על פי' חדא דא"כ בשמעתין דחופה גרידתא כדפי' מר"ן ז"ל היכי מייתי ראיה לקמן מדרב מההיא דסוטה שהיא חופה אחר קדושין לחופה זו שהיא גרידתא דאפילו יש בה קנין דילמא חופה דבתר נשואין פסלה אבל לא חופה גרידתא ועוד כיון שאין חופה קונה ואינו אלא כאילו הזדקקה עמיה באנדרונ' למה היא נפסלת מפני זה לתרומה דהא אפילו לכשרות אין חופה וכ"ש לפסולות ובודאי דהא ל"ק כולי האי דדילמא אע"ג דחופה לא קניא כיון דעל דעת קדושין או נשואין נכנסה שם וזימנה וקרבה עצמה לביאה פסולה קנסוה רבנן שלא תאכל בתרומה ומיהו לא מחוור. ועוד משום קושייא קמייתא. ור"י ז"ל פי' דבין לרב בין לשמואל חופה קונה בכשרו' דאית ליה קמו דרב הונא דהתם ולא איפליגו אלא בחופה דפסולו' משום דחופה דלא חזייא אלא לסתמא קא מפלגו בין בחופ' גרידת' שנעשה לשם קדושין בין בחופה דלבתר קדושין הביאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות אירוסין וכשהיא בתר קדושין לעשות נשואין לעשותה כנשואה מדאורייתא וכיון שהיא חשובא חופה לקנות הרי ג"כ חשובה לפסול אותה מן התרומה הילכך לא מיבעיא אי חופה דבתר נשואין הרי היא חופה דאפילו לר"ש ור' אלעזר פסל לתרומה אלא אפילו בחופה גרידתא שאינה עושה אלא אירוסין בלבד כיון שהן כאירוסין הקרובי' לביאה מודו לר"מ שהיא אסורה בתרומה עד שתתגרש או תתאלמן ושמואל סבר דחופ' בפסולות לא חשיב' לה לעשו' אירוסין ולא לעשות נשואין וכמאן דלית' חשיבא ואי חופה גרידת' הוה אפלו אירוסין אין כאן ואוכלת בתרומה ואפי' לר"מ דלא חשיב משמרת לביאה פסולה כיון שאין בה קנין ואי חופה דבתר אירוסין היא אינה עושה נשואין אלא הרי היא כארוסה גרידתא ולענין תרומ' הויא בפלוגתא דר"ע וחביריו דמתני' ולשמואל אפילו מדאוריתא לא חשיבא חופה דהא סייעתא דאייתי רב עמרם לדברי רב מדינא דאוריתא הוא מכלל דשמואל אף בהא פליגי:

ורמי בר חמא אמר דודאי יש חופה לפסולות כדרב חופה גרידת' עושה אירוסין ומיהו מאי דקאמר רב דבאירוסין אלו ר"מ מודה שנפסלה לתרומה מפני שקרובה לביאה ליתא ולעולם חופה גרידתא הרי היא מחלוקת ר"מ וחבריו באירוסין דעלמא דלר"מ לא אכלה ולר"א ולר"ש אכלה ודחי לה דילמא אפילו לר"מ אכלה דע"כ לא קאמר ר"מ אלא באירוסין דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא והא דנקט האי לישנא להדיא דבחופ' לא קני לה ואע"ג דלרמי בר חמא ולרב ושמואל פשיטא להו דקניא בכשרות ולרב בר חמא אפילו בפסולות י"ל דמשום דרמי בר חמא סתם דבריו וכאלו הדבר פשוט לו דחופה קונה נקיט תלמודא איפכא דאפשר דחופה לא קני לה כיון דפליג בפ"ק דקדושין הכא לא מיפסלה ולר' אלעזר נמי אפשר כיון דקרובה לביאה כיון דאמרת דקני לה דלא אכלה והדר אמרינן דיש חופה לפסולות או אין חופה בפלוגתא דאידך תנאי דתניא שאם נשאו הפסולות שהיו מקודם לכן מקודשות ונכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה והאי תנא סבר לה כשמואל דאין חופה לפסולות שאלו היתה תשובה חופה הא והא ככנוס' דמיא וכיון שקרובה לביאה פסולה אפילו בתרומה דבי נשא לא אכלו כ"ש שתאכל בתרומה שלו אלא ודאי אין חופה זו תשובה כלום ואינה חשובה אלא כארוסה בעלמא וסבר לה כר"ש ור' אלעזר דאמ' מן האירוסין תאכל בתרומ' דכ"ת מ"מ היאך הוא מאכילה בתרומה דהא למשנה אחרונה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והרי אין כאן חופה לומר דת"ק דקאמר כמשנה ראשונה. י"ל דאפילו למשנה ראשונה נמי דמ"ט בעי חופה משום דעולא או משום סמפון וכיון שהכניסה לחופה לשם נשואין תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון ומיהו עדיין קשה דכיון דבעמוד והוציא קאי היאך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה וי"ל דמיירי לאחר מיתה ולצדדין קתני אוכלת משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומ' דבי נשא כך תי' בתוס':