ריטב"א על יבמות לב.

והאמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה פרש"י ז"ל דאמתני' קאי כי כשמת ראובן הראשון ועשה אחיו הב' מאמר באשתו וחזר ונתן לה גט למאמרו לבד כפי' ואח"כ מת שמעון הותרה ללוי אחיו אשתו של שמעון שנעשה צרה לאשת ראובן ע"י המאמר כדאיתא במתניתין שכיון שנתן שמעון גט למאמרו השתא ליכא באשת ראובן זיקת ב' יבמין וליכא למיגזר בה מידי מההיא גזירה דאמרי לעיל אבל היא כלומר אשת ראובן עצמה בעלת המאמר אסורה ללוי ולא משום גזירה דלעיל שיאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' וכו' דהשתא ליתא לההיא גזיר' כלל כדאמרן וכן לא אסרו לה משום שנתן לה גט ופסל' על כל האחי' משום לא יבנה דההיא ליתא אלא כשנתן גט סתם או שנתן בפי' לזיקתו שפסלה מדרבנן דומיא דחליצה דאורייתא משום לא יבנה אבל כשנתן גט למאמרו בפי' לא מיתסרא:

אלא גזירה משום בעל' הגט גמורה שנתן גט סתם או שנתן גט לזיקתו דמיתסרא מדרבנן ואע"ג דבעל' הגט איסורה מדרבנן גזרו בהא נמי וכולה חדא גזירה היא ובלישנא בתרא אמרינן דאפי' היא עצמה הותר' ולא גזרינן ביה אטו בעלת הגט עצמה שודאי אסירא כיון דעבד כל דהו ומידי דהוי אממאנת ביבם דלדידיה אסירה מדרבנן ולאחים שריא והא דלא פריש רבא בהדיא דהותרה לאחים קאמר משום דהא פשיטא דאמתני' קיימא דמיירי באיסור אשת ראובן ושמעון לגבי לוי זו שיטת רש"י ז"ל והקשו עליו חדא דלישנ' דהותרה צרתה לא אתי שפיר דקארי השתא לאשת שמעון צרת אשתו של ראובן מפני מאמר שעשה בה והוא כבר נסתלק המאמר בגט ועוד דהא מדאמר רבא נתן גט למאמרו היינו דוקא כשנתן גט למאמרו בפירוש וכדפרש"י ז"ל והכי מוכח הג' בפ"ד ואלו להאי פי' כ"ש דכשנתן גט אפילו לזיקתם שיש להתיר צרת אשת שמעון לגבי לוי דהא לא מחזו ב' יבמות מבית א' והראשונה נראי' זקוקה לראובן לבדו והשניה זקוקת שמעון לבדו וליכא למיגזר מידי והיא גופא דמיתסר' היינו משום איסורה דבעלת הגט. לכן נראה פי' דצרתה דקאמר היינו כגון שהיו לראובן ב' נשים וכשמת ראובן ועש' שמעון מאמר בא' מהן וחזר ונתן לה גט למאמרו בפי' שאילו נתן גט לזיקתו נאסרו ב' נשי ראובן עליו ועל כל האחים אבל עכשו שנתן גט למאמרו הותר' הב' והיא עצמה אסורה משום בעלת הגט דעלמא שנתן לה הגט לזיקתו ובדיד' גזרו ובצרתה לא גזרו ובלישנא בתרא דאפי' היא עצמה הותרה דמה דעבד שקלי' ומיהו דווקא ללוי ושאר אחים הותרה כדפי' לעיל ולדידיה גופי' אסור' היא גופא מיהת כיון דעבד בה מעשה והא דסתם לן רבא משום דעל מתני' קאי כדפרישנא לעיל לפרש"י ז"ל. והוי יודע דמאי דאמרו רבנן במתניתין ששתיהן חולצות ולא מתייבמות דוקא כשעשה בה מאמר כדקתני אבל לא עשה בה מאמר ומת שתיהן מותרו' להתיבם ללוי דתו ליכא גזירה דלעיל משום זיקתו של שמעון דכיון דבחיי שמעון היתה היבמה מותר' ללוי משום דמת שמעון לא מיתסר' עליה וזה ברור:

הכא דמדחייא מהאי ביתא לגמרי לכ"ש פי' דנחשבה לאשת אח שיש לה בנים וא"ת ודילמא אדרבה הא עדיפא דאתא חזיות' מהא נפילה גופ' הא ליתא דכיון דהותרה לשוק בלא חליצה כאלו יש לה בנים שוב אינה נראית כלל:

תנו רבנן בא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה פרש"י ז"ל שבא עליה בחיי אשתו וכן היא ע"כ דאילו לאחר מיתת אשתו היכן יש בה איסור אחות אשה ולהוצי' מפר"ח ז"ל שפירשה אסיפא דמתני' שבא עליה לאחר מיתת אשתו ונראה דתנ' תוספא' אטעיי' דקתני ב' אחים נשואין ב' אחיות מת א' מהן ואח"כ מתה אשתו של ב' הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א' אם בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי ע"כ ולית' דתנא תוספא' (אסיפא) אריש' קאי על מאי דקתני הואיל ונאסרה עליו שעה א' דבאותה שעה אם בא עליה חייב שתים כצ"ל:

כאן שנש' מת ואח"כ נשא חי וכו' ושמעינן מינה לפום פשט' דרבי יוסי בתרוייהו מחייב ב' דהא על ר' יוסי אתא לאפלוגי: