ריטב"א על יבמות קה.

מי הויא חליצה וה"ה דמצי לאכרוחי מדקתני סיפא ולאו כלום אלא דניחא ליה טפי מגופא מסברא:

מ"ש קריא' ומ"ש רקיקה פי' דכיון דשום דחד מינייהו לא מעכב מדאורית' אמאי גזר בהאי טפי מהאי:

תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת פי' לאו דוקא אינה צריכה ואם רצתה תרוק אלא ודאי לא שבקינן לה לחזור ולרוק משום גזירה וכדמוכח מעובדא דמייתי' לסייעתא אלא ה"ק תחלוץ בלבד בלא רקיק' כיון שאינה צריכה מן התורה לרוק פעם אחרת:

כסדרן לא מעכב פי' ואע"ג דכל היכא דכתי' בה ככה עיכובא הכי גמירי לה שאין עכוב כסדר אלא במעש' לר' אלעזר או במעשה כאיש לר"ע:

ה"ג רבה ואביי מדבית עלי אתו ול"ג רבא דהא רבא לאו כהן הוה וכדתיבנא בפ"ק דר"ה וכו' :

אביי עסק בגמילות חסדי' פי' וה"ה לרבה כדאית' בפ' חלק אלא דאביי עסק טפי מיני' שהיה ספק בידו לעשות:

הא דתנן החרש שנחלץ לא נאמר הלשון בדקדוק בכלה מכילתי' אלא בכאן דבכל דוכתא אמרי' החולץ גבי יבם ואעפ"י שהוא נחלץ. ונר' טעם הדבר מפני שהיבם מסייע בחליצ' כיון שצריך שיתכוין לחלוץ וגבי חרש דלאו בר כונה נקט נחלץ וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו זו דברי ר"מ דאמ' בפ' האשה רבה חליצת קטן בן ט' שנים ויום אחד כגט בגדול אבל ח"א אין חליצת קטן כלום ודוקא בקטן אבל בחרש וחרש' מוכח דחליצתה פסולה מדלא אמ' וחכמים אומ' אין חליצתה כלום ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל: