ריטב"א על תענית ל:

כל האוכל בשר ושותה יין בט׳‎ באב עה״א ותהי עונותם על עצמותם. פירש שאין לעצמותיו תחיה בתחיית המתים העתיד להיות בבנין בית המקדש לאותן שמתו בגלות וחכו לישועה שעליה׳‎ אמר הכתב אשרי המחכה ויגיע לימים אבל עדין אפש׳‎ שיש לזה תחיה ביום הדין שהוא אחר ימות המשיח:

אמר רשב״ג לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכי״ה פרישנא יום הכפורים שניתנו בו לוחות שניות וט״ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר שבשנת המ׳‎ ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט׳‎ באב שבהן בנות ישראל יוצאת בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טביל׳‎ פרש״י ז״ל שאין אשה בקיא׳‎ בחברת׳‎ ושמא נדה היתה אבל בירושלמי אפי׳‎ מונחי׳‎ בקופסה הצריכום חכמים טבילה שמתוך כך יוציאו אותן וישאלו אותן וכן פירש הראב״ד ז״ל ובנות יש׳‎ יוצאת וחלות בכרמי׳‎ עד ביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ואמן: ובהכי סליק פרקא וסליק מסכת תענית תושבחתא למארי שמיא דיהיב חילא לעבדיה שלו׳‎ רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול בריך רחמנא דסייען: חתן שחל א׳‎ מד׳‎ הצומות בתוך ימי שמחת לבו מסתבר לי שהוא חייב להתענו׳‎ דאע״ג דימי רגל ושמחת שלו הוא ואין אבלות חדשה חלה בהם כדאיתא בדוכתה ואין שמחה אלא באכילה כדאמרי׳‎ גבי רגלים וגבי פורים מ״מ כיון דרגל שלו רגל יחיד מדרבנן ותעניות אלו הם דרבים אתי אבלות דרבים ודחי רגל דרבנן ועוד דיחיד מקרא מלא דבר הכתב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי: המקום יזכנו לראות בבנינה ובנחמתה בנל״ך ואע״י: