ריטב"א על תענית כב.

ועל אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון. פירש שאירע בתבואו׳‎ והא פריך דבכל מקום לאו דוקא אלא באותה הפרכיא בלבד והתרעה בתענית היא זו וטעמא דמי׳‎ שאף הם חשובים בעלי הצרות דכיון שהיא מכה מהלכת כל הפרכיא בעיר אחת שהתחיל דבר בקצה אחד ולפי׳‎ בהפרכיא אחרת כמכה שאינה מהלכו׳‎ חשיבא ואין להם לצעוק אפילו בפה כיון שבעלי הצרה כדאי לבקש רחמים על עצמם:

על הארבה ועל החסי׳‎ שהן מכה מהלכ׳‎ ומתפשטת בכל שהוא וכן על הגובאי תניא לעיל בכל שהוא ואפשר דלכלה הפרכיא או אפשר דכיון דלא חשיב לה תנא דגובאי אינה מהלכת ואין מתריעין עליה אלא במקומה וסביבותיה מתעני׳‎ ולא מתריעי׳‎ ועל החגב אף במקומו מתעני׳‎ בלבד ולא מתריעי׳‎ וסביבותיה צועקים בפה בחול ת״ר חיה רעה שאמרו בזמן שהיא כו׳‎ אין מתריעים עליה פי׳‎ לישנא רישא נקט וה״ה שאין מתעני׳‎ עליה וגם לא צועקים בפה דכל שאינה משולחת אינה גזרה מן השמים אלא שכך הוא טבעה וכן כתב הרמב״ם ז״ל ועיקר:

כיצד נראתה בעיר משולחת נראתה בשדה אינה משולחת נראתה ביום משולחת בלילה אינה משולחת. פי׳‎ אפי׳‎ בעיר אינה משולחת אלא אם נראתה ביום ומינה דבשדה אפי׳‎ נראתה ביום אינה משולחת שכך טבעה. ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת אפילו בשדה אבל אם לא רצתה עליה׳‎ אע״פ שלא ברחה אינה משולחת ומיירי בשדה הסמוכה לאגם ברחה מפניהם אינה משולחת הא לא ברחה משולחת דאע״פ שלא רדפו והיינו בשדה דעלמא שאינה סמוכה לאגם ואם היתה באגם אפי׳‎ רדפה אחריהם אינה משולחת כי זה הוא מקו׳‎ גדולה עד שטרפה שני בני אד׳‎ ואכלה א׳‎ מהם בלבד שאם אכלה שניהם אינה משולחת כי זה הוא מקום גדולה ומפני הרעב טרפה ואכלה ואין בזה ראיה לגזרה:

שם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסתא משולח' פי׳‎ אבל בלאו הכי אינה משולחת אע״פ שהוא בעיר ומיירי בבתים הבנויים במדברו׳‎ והם סכנו עצמם לבוא למקום המות הכי מתפרש׳‎ האי מתני׳‎ בש״ס.