ריטב"א על ראש השנה ח:

לעשית משפט עבדו כו'. פי׳ וישראל לגבי עכומ״ז כמלך לגבי ישראל חשיבי מטעמא דדריש בגמ׳ דלא ליפוש חרון אף ולא ליתבו מאבראי:

(יובל היא קדש תהי׳ לכם) [וקדשתם את שנת החמשים שנה] מה ת״ל מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה. פי׳ בשמטת הארץ ולנהוג קצת בענין שיחרורי עבדים וכדמפרש ואזיל:

ועטרותיהן בראשיהן. לאו דוקא אלא לומר שאינן משתעבדין כלל והולכין כדרך בני חורין:

ורבנן. דפליגי עליה התם בעירכין וסברי דמי״ה ממש חייל יובל ולא קודם לכן כלל האי וקדשתם את שנת החמשים מאי דרשי ביה ואמרינן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים פרש״י כששנת היובל נכנסת חייבין ב״ד לומר מקודשת השנה ואי אתה מקדש חדשים כר״א בר״ש (דפריך) [דאמר] הכי לקמן בפ״ב בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהכא ע״כ וכיון דכן ש״מ דהלכתא כר׳ ישמעאל דהא קיי״ל דמצוה לקדש חדשים הילכך האי וקדשתם לכדר׳ ישמעאל הוא דאתא:

תניא אידך יובל היא שנת הנ׳ וכו'. פי׳ למה לי למכתב כי היובל הוא בשנת הנ׳ דהא כתיב לעיל מיניה וקדשתם את שנת החמשים שנה ומהדרי׳ לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה יכול כשם שמתקדשת מתחלתה פי׳ כר׳ ישמעאל דדריש הכא לעיל דהא מתני׳ נמי כוותיה היא כך מתקדשת והולכת בסופה פי׳ עד י״ה של שנת נ״א ואל תתמה פי׳ על שממשיכין בקדושתה בסופה כמו שנמשך מתחלתה שהרי מוסיפין מחול על הקודש פי׳ בכל מקום בין בתחלתה בין בסופה כדאי׳ לקמן:

ת״ל יובל היא שנת הנ׳ שנה. שנת חמשים אתה מקדש פי׳ ואפי׳ מתחלתה ואי אתה מקדש שנת נ״א פי׳ שיהא בכלל עקר קדושה להשמיט הארץ אבל מדין תוספת אכתי איכא כדלקמן: