ריטב"א על ראש השנה טו:

ת״ר אילן שחנטו וכו׳ שתי (בכרות) [בריכות] ס״ד. כלומר אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן הלוקח פירות שובך כך פרש״י והנכון כלומר דענין שתי בריכות לא אתי אלא באילנות אפי׳ בהשאלת לשון שהרי אין לך אילן שנותן שתי פירות בשנה שיהו זה אחר זה שיהו אלו נלקטין ואח״כ אלו חונטין:

אלא אימא כעין שתי בריכות. שאין פירותיו נגמרין כאחד כגון תאנים וכדאמרינן גבי קטניות מתוך שעשויין פרכין פרכין:

א״ר יוחנן נהגו העם בחרובין כר׳ נחמיה. פר״ת בחרובין דוקא משום דהוה (פרכי) [פרי] גרוע ולא חשיבי כלום בט״ו בשבט ופריך לחה מבנות שוח שהם ג״כ פרי גרוע וכדאמרינן התם הקליסם שבדמאי בנות שוח ואין ע״ה חשודים עליהם ובמס׳ ע״ז הוסיפו עליהם מוכססין ובנות שוח ומעיקרא לא מנאום משום דלא חשיבי. ומיהו יש מין של בנות שוח שהם חשובים מדאמרינן בנדרים הנודר מן הכלכלה ואומר אלו ידעתי שבנות שוח בהם לא הייתי נודר ואמרינן בשבועות מותרות קיץ למזבח כבנות שוח לאדם ובשם הרמב״ן ז״ל דכולם גרועים וה״ק בנדרים אלו הייתי יודע שבנות שוח שהם גרועין בתוכן לא הייתי נודר כי לא הייתי צריך לכך ובשבועות אמרינן דמותרות לקיץ מזבח בשאין שם קרבנות צבור או של יחידים כאדם שאין לו דבר אחר ומעביר עתו בבנות שוח:

ובחרובין כר׳ נחמיה. פי׳ והאי לישנא מסתמא משמע שנהגו ומקיימין מנהגם ומורינן כותיהו וכדאמרי׳ בפ׳ אלו דברים נהגו העם כב״ה ואליבא דר׳ יהודה והיינו דאותבינן עלה מאידך מתניתא דבנות שוח. והא דאמ׳ ולימא ליה אמינא לך אנא נהגו ואמרת לי איסורא דה״ק דאע״ג דברוב המקומות כי אמרינן נהגו העם היינו דמורינן כותיהו מ״מ אין הלשון מוכרח כ״כ שלא יוכל לומר נהגו ולא סבירא לן קאמר שהרי פעמים שאומרין נהגו ולא מורינן כותייהו כשהוא נאמר אחר מחלוקת וכדאמרינן בפרק הדר ארב יהודה אמר רב הלכה (כר״מ) [כראב״י] [ובפ״ד דתענית כר״מ] ורב הונא אמר מנהג (כר״מ) [כראב״י] ור״י אמר נהגו העם (כר״מ) [כראב״י] והא ודאי לר״י דאמר נהגו אורויי לא מורינן והיינו פלוגתיה עם רב (יהודה אמר רב) [הונא] וא״כ כדאי הוא לדחות כאן דנהגו העם דאר״י הכא היינו כעין נהגו דהתם כנ״ל והא דאמרינן אמאי שתיק משום דסתם שתיקה על הרוב הודאה כדאמר התם אנא אמינא מדאשתיק אודויי אודי ליה. ואסיקנא הכא תמהני אם קבלה ר״י לתשובה זו דלא ידעינן אי אישתק משום דאין לו תשובה או משום דלא חש להשיב לו תשובה שכדאי היא שתיקה זו לחוש בדבר כי מתוך שלא חשש לדבריו שתק לו שהרי אנו רואין לו תשובה ומ״מ אפשר דמודה ליה דמאי דאמרינן דלימא ליה אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן אינה תשובה נצחת דהא איכא למימר שהי׳ ראוי לגזור במעשר דרבנן משום חשש שביעית דאורייתא: