ריטב"א על פסחים ד.

רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה. הוה עיקר הפי' כפרש"י ז"ל כי רב חייא שאל את רב על אביו ואמו של רב שהי' אחיו של ר' חייא. וכתב הרי"ט ז"ל ולפי שיטתה זו לא נלמוד מכאן כי שמועה רחוקה על אביו ועל אמו הוה נוהגת אלא יום א' מיהו הכי קושטא דמילתא כדברי בס"ד ע"כ:

ש"מ אבל אסור בנעילת הסנדל. הקשה הרי"ט ז"ל מה קאמר הא בהדיא שמעינן ליה מי ותירץ דהא קמ"ל דאע"ג דשמועה רחוקה אין לו לנהוג כל עניני אבילות צריך שינהוג מאותן שהם בגופו כגון נעילת הסנדל וכיוצא בו וסברינא כרבותא וזהו שלא חלץ תפיליו מדלא מפרש לה תלמוד וכן בדין שהביא אף אבל גמור אינו אסור בהם מיום שני ואילך ע"כ:

שמע מינה מקצת היום ככולו. הקשה הוא ז"ל למה לי ב' ש"מ לימא ש"מ שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא שעה אחת ותירץ דהא קמ"ל דלעלמא לענין שביעי אינה (נ"ל דצ"ל אי נמי, המעתיק) שלשים הוה כן מדסגי הכא שהוא ביום אחרון ואף אנו נלמוד מכאן דמתאבלין על פי קרוב ולא דייקו לה בגמ' משום דהא פשוט להו דהא מלתא דעבידא לאגלויי היא ע"כ:

אמר ר' נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. יש שפי' ומצוי להם אור הנר. וכתב הרי"ט ז"ל וא"כ אדם בטל ויש לו אור רשאי לבדוק ביום. ואינו נכון חדא דלישנא לא משמע הכי. ועוד שבית של מי משמע דבלילה דוקא הלכך הוא פירש בשעה שבני אדם מצויין בביתם וסיפק בידם לעשות וגם יש אחרת גדולה מזו שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר ע"כ:

אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן כו'. פי' הרי"ט כיון דטעמא לאו משום זריזות אלא משום שאור הנר יפה ראוי שלא לטרוף השעה ותהא בדיקה שלא כראוי הלכך לא ליפתח שלא בעידניה. וכתב ז"ל מיהו אם פתח אינו נדחה לגמרי אלא יקצר כל מה שאיפשר ודוקא לעידניה דהיינו דרך קבע בעתו הקבועה ללילה אבל כדרך עראי לעיוני בעלמא שרי וכיון דעידניה שהיא מצוה אסרינן ק"ו לאכילה ומרחץ וחבריהם שהוא אסור ומיהו אף בהנהו אפשר לומר שאם התחילו אין מפסיקין כיון דכל לילה זמניה ע"כ:

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד על מנת לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא. כתב הרי"ט ז"ל ליכא לפרושי דחמירא דידיה ואיהו בעי לבטליה ומשום הכי בדיקה עליה רמיא דא"כ אפי' בי"ג נמי. אבל יש לפרש דחמירא דידיה הוא וכיון דכן עליו חלה חובת ביעור בי"ד. ופשט להו רב נחמן מתני' היא אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד וכו' פרש"י ז"ל משום דמסירת מפתח קונה. וכתב הרי"ט ז"ל דאע"ג דהכי איתא בירושלמי ליתא דבגמ' דילן אמרינן בהדיא במסכת ב"ק פ' שור שנגח את הפרה שאין מסירת מפתח קונה אלא במקום שאמר לו לך חזק וקני והכא היינו טעמא דתלי במסירת מפתח דמי שסיפק בידו לעשות עליה רמיא מלתא לפי שיש על כל א' טעמא ולאפוקי מוסר מפתח ביתו לאינש דעלמא בפקדון שאין הנפקד ההוא חייב וכן פירשו בתוספת והשתא וודאי הא במשכיר קודם לי"ד הוא. וכיון שכן אהדר רב נחמן בר יצחק טפי ממאי דבעו מיניה שאפי' בשעה (נ"ל דצ"ל השכיר, המעתיק) קודם לי"ד הדין תלוי במסירת המפתח וכ"ש במי שלא השכיר אלא בי"ד ממש שעל המשכיר לבדוק כיון דחמירא דידיה ואילו מעיקרא לא אבעיא לן כלל במשכיר קודם י"ד. וכתב ז"ל כי זה תימא ופי' בשם רבותיו דמעיקרא נמי הכי איבעי' לן המשכיר בית לחבירו ע"מ שיבוא השוכר לדור בו בי"ד על מי לבדוק וגרים הכי בי"ד על מי לבדוק כו' והרב אלפסי ז"ל גריס בהלכות המשכיר בית לחברו בי"ד אם עד שלא מסר לו המפתח וכו':

דליתיה קמן דנישייליה. יש למדין מכאן שאין סומכין על החזקות כל היכא דאפשר למידע קושטא כגון ראה א' ששחט. או בדיקת סכין לאחר שחיטה. וכתב הרי"ט ז"ל ולדברינו שכתבנו שם בס"ד דסמכינן אחזקה י"ל שאין כל החזקות שוות. וכן האמת ע"כ: