ריטב"א על פסחים מח:

דתניא ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן בסל מצרף לחלה. וכתב הרי"ט ז"ל והוא שרודה מן התנור ונותנו בסל לאלתר. והכי מוכח ליש' משמע דהא דר' אליעזר עדיפא מדר' יהושע דכל שכן בתנור עצמו והא איפסיקא הילכתא כר' אליעזר והסוגיא מוכחת דאין צורך לצירוף תנור וסל אלא היכא דאין שיעור בעיסה ומיהו נראה דבעי כוונה זאת כזאת כדי שתהא מן המוקף ע"כ ורבינו אלפסי ז"ל א' דלא איפליגו ר' אליעזר ור' יהושע אלא בחלת ארץ ישראל שאין לאוכלה אלא בטהרה אבל חלת חוץ לארץ הרי נאכלת בטומאה בין בטומאת' בין בטומאת שאר טומאה ואיכא (נ"ל דצ"ל וליכא, המעתיק) איסורא אלא למי שטומאה יוצאת מגוף באיש משיראה קרי ובאשה משתראה דם נדה כדאמר בכתובות אמר שמואל אין תרומת חוץ לארץ אסורות אלא למי שטומאה יוצא מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא אמר רבינא הילכך נדה קוצה לחלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר"א דאמר לא תקרא וכו' והדר מפרשת חלה אחריתי שלא תשכח תורת חלה ואכיל לה כהן גדול ע"כ: והרב בעל המאור תמה עליו דמאי אריא כהן קטן אפי' גדול אם טבל לקריו. והרי"ט ז"ל האריך בדיני חלה עד למאד וכתב בסוף העלה כי דינו לענין פסק הלכה למעשה באלו המקומות דבמקום שנהגו בשתי חלות מפריש שתי חלות ואין לאחת שיעור ובמקום שנהגו בחלת האור בלבד בהני סגי ליה ולענין עיסתו של פסח כשבא להפריש חלה ביו"ט ממש אי איכא כהן קטן שקיל חדא בלחוד למיתן ליה ואי ליכא כהן קטן ולא כהן גדול שקיל חדא כל שהוא בריש עיסה ויהיב בנורא דליכא משום שאין שורפין ביו"ט דדבר מועט הוא דלא חשיב ואידך לא מפריש לה כלל אלא אוכל והולך ואח"כ מפריש ואם רצה מפריש ונותנה לכל כהן ואפי' היה טמא ואי ליכא כהן באתריה אפי' בחול אין צריך להפריש חלת כהן עכ"ל ז"ל:

מתני' ר"ג אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחת זו אחר זו. כתב הרי"ט ז"ל מדנקט ר"ג בלישנא לשות כאחת משמע שאין אחת מהן מתעסקת בלישה יותר מחבירתה ור"ג אפי' שלא בעסק התיר שתהא האחת שוהה עד שתאפה לחברותיה אבל לא יותר וכן נראה מפרש"י ז"ל:

וגם הר"ח והגאונים ז"ל כך פירשו אבל במה שאמרו חכמים שלש נשים עוסקות בבצק ודאי היינו שאין לה להניח עיסתה ולהמתין כלל אלא שתהא עוסקת בו ונראה לפי פשטא שבדרך חיוב אמרו שלשה דווקא שאפי' בעסק אין לנו אלא כסדר הזה שאפי' עוסק איפשר שתחמיץ אם שוהה הרבה ומה שאמרנו בברייתא כל זמן שעוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ אפי' לפי פשטא י"ל כך היא בדיעבד אבל לכתחילה יהבו רבנן שיעורא משום גדר וסיג שמא מתוך העסק תלאה ותניחה העיסה ותחמיץ אבל הרמב"ם ז"ל כתב לקולא שאפי' לכתחילה יכולה לישהות ולהתעסק כל מה שאיפשר בעיסתה ואין עליה איסור אלא שלא תניח העיסה ותתעסק בדברים אחרים. ונראה מדבריו ז"ל שהוא סובר דהא דקתני במתני' שלש נשים עוסקות בבצק א' עצה בעלמא קמל"ן שלא יטריחו הרבה וכדי שלא ינוחו העיסה אבל אין זה בחיוב. ומה שאמרו בברייתא כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ אפי' לכתחילה קתני. כללו של דבר שלא באו חכמים אלא לומר שלא תשהה העיסה כדברי ר"ג בלא עסק לכתחילה ואם שהה אין אסורה אלא עד כדי מיל. ואחד מגדולי הדור דן ומורה להלכה ולמעשה לעצמו ולאחרים ואילו היו השמועות בעלמא מכריחות לפרש כן להקל ודאי היינו שומעין להם אבל אין שום ראיה לפי' הדחוק הזה הבא להקל אלא מנהג העולם בלבד והוא ודאי מנהג מבטל הלכה ומביא תקלה לעולם ומכניס בני אדם בספק התו' ומאן דדאין הכי לא חייש לקמחיה ולא חייס על חיי רוחיה ואעפ"י שאין לנו גדול ברבנים ממשה רבינו זצ"ל שדן כך אין משוא פנים בהלכה וכל שכן באיסור חמור כזה ולכתחילה. כל זה להרי"ט ז"ל. ועוד האריך הרבה ודחה פס' הרמב"ם ז"ל וכתב בודאי אפי' הנדון במשנתנו דרבנן דינא קתני שכך יש לנשים אלו לעשות על כל פנים כסדר הזה כי אעפ"י שהיה אפשר להתיר עסק יותר כי אין הטבע מחייב (על כל פנים כסדר הזה כי) (נ"ל כמיותר המעתיק) שיחמיץ בעסק יותר מזה חכמים נתנו שיעור הראוי והיפה כי בשיעור זה לא יתחמץ על הרוב ונתנו שיעור לישה כשיעור ערידה ושיעור ערידה כשיעור אפייה אפי' בעצים וגחלים וקצרו להם את השיעור כדי שלא תבואנה לידי איסור תורה ולתת שיעור מסוים לכל לא היה ראוי כמו שאמרנו כי בלישה דתנא ביה ואפייה הראוייה לשיעור עיסת פסח כדרכו ברור הוא שלא תבא לידי חימוץ. והאמוראים פירשו שהוא כשיעור מיל. וכבר פירשתי שלא אסרו בעיסה מלהניח כדי להוליך העוגה לתנור אלא כל שעושות כסדר הזה שהיות שיש בנתיים אינן אוסרות. ומה שאמרו כל זמן שעוסקות בבצק הכי פי' כל זמן שעוסקות בבצק כסדר הזה ומה שנתנו חכמים סימני שיאור וסידוק (בכ"י מוסיף לא סמכו על שיאור וסידוק ולא תוך שיעור שנתנו: ול"נ שהן כמיותר, המעתיק) לא סמכו על שיעור שנתנו חכמים וגם לענין מלקות וכרת שאין כרת ברור אלא בכך ומשנס (נ"ל שראשי תיבות הן "ומה שנתנו סימן, המעתיק) שיאור וסידוק להחמיר בה תדע שלא סמכו על סימני שיאור וסדוק בשנולשו בפושרין כדברי ר"ח ז"ל (נ"ל דחסר כאן תיבות ואף שהרמב"ם ודברי הר"ח הן בענין בציקות של גוים אדם ממלא כרסו וכו' המעתיק) מיקל בדבר ההוא כבר ביארנו שאין דבריו נכונים ועדיין אני אומר כי אף לדברי הרמב"ם ז"ל והמקילים להתיר בהן לכתחילה ע"י עסק כמו שאמרנו אינו אלא כמו שדרש רבא ע"י צינון ידים. מעתה אין לנו להתיר לדברי שום אדם עסק מרובה אלא בצינון ידים לכתחילה ולדברינו אשה שעברה ולשה בלא צינון ידים אסור אלא שהמקילים סומכין על הרמב"ם ז"ל בההיא בדיעבד וה' אלהים יכפר בעדו. ע"כ להרי"ט ז"ל:

מתני' שיאור ישרף וכו'. רבינו אלפסי ז"ל פסק כר' מאיר ששנאו רבי בלשון חכמים: