ריטב"א על פסחים מד.
Ritva on Pesachim 44a · ריטב"א על פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר ליה בתרומה בזמן הזה דרבנן. כתב הרי"ט ז"ל מדקא משנינן הכי להדיא ולא אמרינן הא מני רבנן היא דס"ל הכי משמע דהכי הלכתא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ושלא כדברי הראב"ד ז"ל שפסק כר' יוסי דס"ל תרומה בזמן הזה דאוריית':
והאי משרת להכי הוא דאתא. ואסיק דר' יוחנן סבירא ליה כר' עקיבא דיליף טעם כעיקר מגיעולי הגוים והוא הדין לכל התורה. ופי' טעם כעיקר. כתב הרי"ט ז"ל כי עיקר הפי' כמו שפירש הרא"ה בשם רבו דטעם כעיקר מילתא עם טעמו ולא ממשו האמור במס' חולין ובמס' ע"ז וזה נידון על שני אופנים או שנפל גופו של איסור לתוך היתר ונמוס לגמרי ואין שם אלא טעמא או שלעולם לא נמחה שם גופו אלא שנשרה שם ונתן טעמה כגון נזיר ששרה ענבים במים או חתיכה של איסור שנפלה לקדירה וסלקוה וכשגופו של איסור נשאר שם חשוב טעמו וממשו. ולענין פסק פסק הרי"ט ז"ל הלכה כר' עקיבא ואליבא דר' יוחנן בשמעתתא דע"ז דלר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו והוא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס אבל טעמו ולא ממשו אסור מדרבנן בלחוד ואין לוקין עליו מן התורה: