ריטב"א על פסחים כז.

אלא ר' אליעזר וכו'. כתב הרי"ט ז"ל הגירסא נתערבה באחרות ולא גרסי' ואחרות באחרות דהא בפ' התערובות איפלגו רב ושמואל בספק ספיקא דע"ז דשמואל אסר ורב שרי ולא אסתייע שמואל ממתניתין דהכא משמע דלא גרסי' והלכתא כרב דשרי מיהו אם נתערבו רוב מן הראשונות באחרות אסורות דחיישינן דאתי איסורא בהדי רובא. אבל אין מתירין הראשונות שאין ספק מוציא מידי וודאי וכן אמר הרא"ה ז"ל שמוכח פ' התערובות:

ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח. פירש"י ז"ל וכן הראב"ד ז"ל דמי הנאת עצים ופר"ת ז"ל שכר אפיה וכתב הרב החסיד דלישנא מסייע להו מדלא קתני הנאת הפת אלא הנאה סתם. אבל הרמב"ם ז"ל כתב יוליך דמי הפת לים המלח וכן דעת קצת רבני צרפת וכן דעת הרא"ה ז"ל וכתב הרי"ט ז"ל ואעפ"י שאינו מחוור נקטינן מעשה לחומרא ודעת רש"י ז"ל דיוליך הנאה לים המלח דאמר ר' אליעזר אפי' ארישא קודם שנתערבה קאי דיש להתירה בהולכת הנאה לים המלח. וכן נראה מפר"ח ז"ל אבל רבני צרפת והרמב"ן ז"ל הסכימו דלא שרי ר"א אלא לאחר שנתערבה שאין האיסור ידוע ומפורסם אבל כל זמן שלא נתערב שהרי איסורו ידוע אין לו פדיון כתב הרי"ט ז"ל כי כן הדברים מוכרעים ממקומם. ויש שהקשו דהא קיל"ן כר' אליעזר כדאיפסקא הלכתא בהדיא פ' כל הצלמים והא תנן אילו דברים אסורין ואוסרין בכל שהו י"נ וע"ז וכו' ואמרינן בפ' התערובות אמר שמואל טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות כולן אסורות ורב גופיה דפסק כר"א מודה בההיא דחדא ספיקה ואמאי אסורות לימכר וכ"ת שמא ימכרם גוי לישראל יוליך הנאה לים המלח וי"ל שלא אמר ר"א אלא בחדא מתרתי או בתערובת איסורין דרבנן בסתם יינם חבית דחבית ואעפ"י שיש שם תערובת מגופו של איסור או בתערובת איסורי תורה שאין כאן גופו של איסור כגון בגד שארגו בצמר של ע"ז ונתערב באחרים או פת שאפאו בעצי איסור ונתערב אבל באיסור של תורה שנתערב גופו של איסור לא אמר וזה דעת הרב החסיד רבי' יונה ז"ל וכתב הרי"ט ז"ל והם דברים שלא מצינו עליהם תשובה. אמנם הרא"ה ז"ל חולק עליו לומר דבכל ענין שרי ר' אליעזר והרשב"א ז"ל כתב יותר במס' ע"ז פ' כל הצלמים: והא תקנתא דר' אליעזר נחלקו בה גדולי הראשונים ז"ל י"א שלא התירו בתקנה זו אלא בהנאה לבד אבל לא לאכילה ושתייה וכן דעת הר"ז הלוי וכן דעת הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל וכל רבותי הגאונים ז"ל דבריהם סתומים לא פירשו באכילה ושתי' היתר אבל קצת מרבני צרפת אומרים ודאי היכא שיש כאן גופו של איסור שייך ביה בעיניה איסור אכילה ושתי' לא שרינן בתקנה זו באכילה ושתיה אבל כשאין בהם אלא שבחו כגון הני מתנייתא בעצים שאין אסורין אלא מדין הנאה כיון שהוליך הנאה לים המלח אין כאן הנאת איסור כלל ולמה לא יהא מותר אפי' באכילה ע"כ וכתב הרי"ט ז"ל ובודאי שדברים מוכרעין בעצמן למודה על האמת, ובהא הלכה כר' ואפי' מחבירו פי' הרי"ט ז"ל לאו משום דזוז"ג אסור דהא קיל"ן זה וזה גורם מותר אלא משום דשבח עצים בפת: והא אסי' דלפי' זה קערות וכוסות וצלוחיות חדשות שהסיקן בעצי אשירה אסירי דהוי דומיא דפת וללישנא בתרא אפי' קדרה נמי אסורה. ופי' הרמב"ם ז"ל דהאי קדירה לשון תבשיל הוא כלומר תבשיל שבשלו בעצי איסור ובעצי היתר התבשיל אסור. וכתב הרי"ט ז"ל דאין פירושו מחוור. והנכון כפרש"י ז"ל והגאונים דמיירי בקדירה של חרס שעשאה והסיקה מתחלה בעצי איסור ועצי היתר ואסורא משום דדמיא לפעולה לתנור שהרי משתמש בה בחד גורם דאסור בלא גורם מותר שהרי נותנין בה התבשיל קודם שיתנו תחתיה עצים של היתר ודמיא לכוסות משא"כ בתנור ואסי' דלא אסרו בפת אלא כשאבוקה כנגדו אבל בשלו על גבי גחלים דברי הכל מותר הפת: ואיפליגו בגמרא שמואל ור' יוחנן חד אמר לא שנו אלא עוממות אבל לוחשות אסורה וחד אמר אפי' לוחשות מותרת. ופי' הרי"ט ז"ל לוחשות שמניחין בהם קיסם ודולקת מאיליה. ולענין הדין רבינו אלפסי ז"ל לא הביא מכל זה המחלוקת כלום נ"ל דס"ל הלכתא כמאן דשרי בכל ענין בגדולים וכן פסק הרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי ז"ל פסק כמאן דאסר והביא ראיות בספר המאור והשיב עליו הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות גם הרא"ה ז"ל השיב על הר"ז ז"ל: