ריטב"א על פסחים קב:

אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. פי' שתי מצות. וכתבו התוספת ומטעם זה נוהגים בחופה שאין אומרים שבע ברכות על כוס של ברכת המזון אלא מביאים כוס אחר ואומרים עליו שבע ברכות ואח"כ מחזירין כוס שלברכת המזון ואומרי' עליו בורא פרי הגפן וחל תתמה שמביאין כוס לשבע ברכות ואין אומרין עליו בפ"ה דכי האי גוונא אמרינן לקמן רב אסי בריך אכסא קמא ותו לא וברכת אירוסין ונשואין הנהיג רבי' משולם לעשות בכוס א' ולא דמי להא דאמרינן לקמן ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו דהתם זה בא קודם הסעודה וזה בא לאחר הסעודה ור"ת אומר שצריך ב' כוסות לפי שאומרין ברכת האירוסין בבית אירוסין וגם פעמים אדם מקדש אשה וינשאה לאחר זמן מרובה ויש מקומות שנהגו לקרות הכתובה בנתים הלכך צריך ב' כוסות:

מיתבי הנכנס לביתו במוצאי שבת כו' עד אין לו אלא כוס א' מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. הקשה רבי' ניסים היכי מצי למיכל מקמי הבדלה הא אמרינן לקמן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ותירץ דהכא מיירי באוכל בשבת מבעוד יום ועשה סעודתו עד מוצאי שבת וסברא מתני' דשבת אינה קודמת להבדלה אי נמי דמיירי שגמר סעודתו קודם שהחשיך:

וכתב הרא"ש ז"ל ועוד נראה לתרץ דודאי אם אין לו שום כוס ומצפה למצוא כוס למחר לא יאכל כל הלילה אלא ימתין עד למחר ויבדיל על הכוס אבל אם יש לו כוס אחד ואינו מצפה שימצא למחר כוס אחר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויבדיל ויברך על אותו הכוס ממה שיבדיל על כוס ויברך ברכת מזון בלא כוס ע"כ. ואסיק אין לו שאני:

גופא יו"ט שחל להיות אחר השבת וכו' עד ינה"ק הקשו בתוספת דבכל מילי דטעון כוס כגון קידוש והבדלה וברכת חתנים תקנו לומר ברכת היין תחילה וברכת המזון תקנו לומר לבסוף דאין לומר דלא שייך לברך בפ"ה כיון שאם היה רוצה לשתות לא היה צריך לברך דהא אמרינן לקמן הב לן וניבריך אתסר למישתי כו' שאם היה מברך ברכת היין תחלה ברכת המזון היה הפסק בין היין לשתייתו אעפ"י שהכוס בידו דברכת המזון חשיב סלוק והיסח הדעת על מה שלפני' כדאמרינן לקמן שצריך לברך אכסא קמא ואכסא דברכתא אעפ"י שהכוס בידו ויודע ששתה:

כתב הרשב"ם ומה שאין נותנין האמוראים סימן לבשמים לפי שאין מברכין על הבשמים למוצאי שבת שהיא יו"ט שהרי גם ביום טוב יש לו נשמה יתירא כבשבת. והתוס' הקשו דא"כ במוצאי יו"ט נמי יברכו על הבשמים וכתב הרא"ש ז"ל עיקר הטעם דאע"ג דביום טוב ליכא נשמה יתירא מיהו שמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועלין כמו הבשמים ע"כ. וכן כתב הרי"ט במס' ביצה פרק ב':