ריטב"א על נדה כא:

קשתה שנים ושלישי הפילה. פי׳ בימי זיבה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה דאיכא עליה תרי ספיקי דשמא הפילה ולד והיא יולדת ואפי׳ בלידה יבישתא וזבה ליכא אפי׳ ראתה דם דקושי הסמוך ללידה רחמ׳ טהרי ושמא אין כאן ולד כלל וראתה דם והויא זיבה דזיבה בקושי טמאה היא כל היכא דליכא ולד ושמא לא הפילה ולא ראתה דם ואין כאן לא לידה ולא זבה גדולה דהויא בת קרבן ולפיכך מביאה קרבן ממה נפשך עולה בתנאי נדבה חטאת הרי היא בא על הספק כדאיתא בכריתות. וקרבן יולדת עניה וקרבן זבה חד הוא ואינו נאכל דדילמא אין כאן לא לידה ולא זיבה ואכיל כהן נבילה ומליקה וה״ה דיכול למתני ראתה דם ולשלישי הפילה וכו׳ ונקט קשתה אגב אורחיה דזיבה בקושי בקושי זיבה כל היכא דליכא לידה ומכאן היה נראה דלרבנן דפליגי עליה דר׳ יהודה ספקא הוי דהא אוקמי׳ בתנאי ורבנן דהתם כת״ק דהכא ומי׳ אין זו ראיה ברורה דדילמא שאני התם שאין ולד בפנינו ואין רושם דם ניכר בה.

כרבנן ועדיפא מרבנן. לא דק בלישנא דכיון דלרבנן טהורה ולדידיה טמאה לא שייך למתני עדיפא אלא דנקטינן אגב אידך דאמרינן ואדיפא מדסומכות דהוי דוקא.

או דילמא האי בבשרה מלמד שטמאה בפנים כבחוץ. פי׳ דלההיא דרשא בלחוד אתא דההיא ודאי הלכה לד״ה ומשנה מפורשת והא ודאי כל היכא דאמרת דבשפופרת טהורה הא דתנן מטמאה בפנים כבחוץ פנים דוקא וחוץ לאו דוקא שהרי יש בכלל חוץ פנים וכדברי רש״י ז״ל כל היכא שהיה דם בחוץ כבר היה בפנים ונטמאת קודם יציאה לחוץ ואין לנו שום טומאה מחמת חוץ ומאי דקתני מטמאה בפנים כבחוץ אעלמא קאי כלו׳ כבחוץ דקרי וזיבה הא אלו היינו אומדי׳ דבשפופרת טמאה הי׳ לנו טומאת חוץ בלא פנים ואפי׳ חוץ דקתני התם דוקא הוא ויש בכלל שאלתנו הא דקתני בחוץ אם הוא דוקא או לאו דוקא ודוק.

אם יש בה דם אדום טמאה. פי׳ דאע״ג דשיעה אלמא בבשרה ואפי׳ בשפופרת ודחי׳ הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה פי׳ לראות דם גמור בתוך חתיכה וכיון דאורחא בכך לא חשיבה חציצה והרי היא כאלו היתה החתיכה עצמה דם ובבשרה קרי׳ ניהו.

וה״מ היכא דשיעא אבל פלאי פלויי וכו'. איכא למידק כיון דאיהו לא צריך לומר אלא בשפופרת תנאי היא ל״ל לאפושי פלוגתא בכדי ולומ׳ דפליגי נמי בדפלי פלויי וי״ל דלאו אפושי פלוגתא הוא דכיון דלת״ק דם נדה הוא זה ע״כ טמאה בדפלאי פלויי.

אמר אביי בשפופרת כ״ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה וכו'. פרש״י ז״ל דאביי נמי מוקי לה בדפלאי פלויי וה״ק דמ״ס היינו ת״ק דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה והאי דם נדה הוא וכיון דפלאי פלויי בבשרה קרינן ביה לד״ה ומ״ס דהיינו רבנן אין זה דם נדה כלל שאין דרכה של אשה לראות דם נדה בתוך חתיכה הלכך אע״ג דפלאי פלויי טהורה והקשה עליו הרמב״ן ז״ל דא״כ אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה דאלו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרי׳ דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה ואלו השתא אמרי׳ האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה ורבי׳ נר״ו תירץ שזו אינה קושיא שהרב׳ לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף ורבי׳ הקשה על פרש״י ז״ל דלמה לי׳ לאביי לארוכי כולי האי בטעמא דפליגי בדפלאי פלויי דהא לא אתא אביי אלא לאפוקי ממאי דאמ׳ בשפופרת תנאי היא ולמימר כי מה שאמרו חכמים אין זה דם נדה לא באו לומר דאלו היה דם נדה היה טמאה אפילו בשפופרת וכדקס״ד אלא לומר שהדם שבתוך החתיכה אינו דם נדה שאין דרך דם נדה לראות בתוך החתיכה וא״כ לא היה צ״ל אביי אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמא בשפופרת אלא הא קמ״ל שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולא ירדתי לסוף קושיא זו דהא כלפי דאמר תלמודא מעיק׳ דת״ק ורבנן בתרתי פליגי בא אביי ואמר דבשפופרת לא פליגי אלא באידך בלחוד ולפי שהתלמוד מעיקרא לא פריש יפה טעם מחלקותם בדפלאי פלויי מפני שלא בא לו אלא אגב גררא וכדפרשית לעיל דכלה חדא פלוגתא היא עכשו כשאמר אביי דלא פליגי אלא באידך בלחוד הוצרך לפרש טעם מחלקותם דת״ק סבר דם הוא לפי שדרכה של אשה וכו׳ ורבנן סברי וכו׳ ומעתה אין כאן שום אריכות לשון ועוד הקשו עליו ז״ל דאם איתיה דפליגי בדפלאי פלויי היכי נקט תנא פלוגתייהו בדשיעא והא הכי ה״ל למתני המפלת חתיכה מלאה דם אם ישבה בקעים טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומ׳ אין זה דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דנקטה משום דוקיא דהא דם נדה טמאה ואשמועינן דשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופא אצטריך ולא לדיוקא דידה דאדרבה טפי הוה משמע דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלאי פלויי בהדיא וגם קושיא זו אינה נוחה בעיני דהא מהאי טעמא דליהוי כיון דלישנא קמא הוה ניחה להו דפליגי בדפלאי פלויי נמי ואביי לית ליה אלא לאפוקי דלא תהוי שפופרת תנאי לית ליה למסתר אידך טעמא כלל ולאקומא ברשיעה ולמפלג אלישנא קמא בתרתי שלא לצורך אלא דלימא דבחדא בלחוד פליגי והכי אורחא בתלמודא דלא למסתר אוקמת׳ אלא במאי דצריך בלחוד וניחא ליה לאביי לומר דחתיכא שיעה דינא כשפופרת וכדקס״ד לעיל כדאותבי מדרשב״י וכי קתני שמלאה דם היינו דפלאי פלויי מדלא קתני אם יש בה דם אגור כדקתני רשב״י כנ״ל לפרש״י ז״ל ורבינו הגדול הרמב״ן ז״ל פי׳ דאביי השתא נייד מכוליה לישנא קמא וס״ל דכי היכי דבשפופרת לא פליגי הכא נמי לא פליגי דפלאי פלויי אלא פלוגתייהו ברשיעה ובדם שאינו אגור ואע״ג דקתני מלאה דם היינו שבלוע הרבה דם בתוכה וה״פ מר דהיינו רבנן סברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כשהוא אגור ולא הוי חציצה אבל זה שאינו אגור אינו דם נדה כלל הא אילו היה אגור טמאה וכדרשב״י ומ״ס דהיינו ר״א אפי׳ היה אגור טהורה דבבשרה בעינן ואין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והוי כשפופרת ואע״ג דאקדי׳ לפרושי טעמא דרבנן לא קשיא דמשום דאמ׳ לעיל דס״ל לרשב״י דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה מש״ה נקיט בקדמיתא למאן דאית ליה האי סברא ורבי׳ נד״ו הקשה על פי׳ זה דמסתמא כיון דקתני מלאה דם היינו אגור דאי לא ה״ל למתני אעפ״י שיש בתוכה דם כלישנא דבריתא דסומכוס ואי ס״ל לאביי דמלאה דם אינו אגור ה״ל לפרושי בהדיא ולומר בדם אגור פליגי ואינה קושיא כל כך וא״ת ואדפירכי׳ לר׳ זירא לעיל מההיא דרשב״י דסייעיה ממתני׳ דקתני אם יש עמה דם דמשמע עמה אין בתוכה לא דהכי דייקינן לעיל בבריתא דסומכוס וי״ל דלא ניחא לן בההיא דיוקא כולי האי עד דלהוי סייעתא דדילמא אפי׳ דם שבתוכה עמה קרינן ליה ועוד דדילמא התם לאו משום דבעינן בבשרה אלא משום דס״ל לתנא דמתני׳ דכל שהוא בתוכה אינו דם נדה וכסברא דרבנן דאידך ברייתא.