ריטב"א על נדה כ.

מתני׳ שחור כחרת. בגמ׳ מפרש עמק מכאן טמא דיהה מכאן טהור עיקר הפי׳ כדפי׳ רש״י ז״ל דעמוק הוא השחור יותר ודיהה שאינו שחור כך וכן משמעות הלשון הזה וכן אמרו לענין סמנין שמעבירין על הכתם עבר או שריתה טמא וזו ראיה ברורה ואעפ״י שאמרו לענין בהרת שהוא עמוק במראה חמה עמוקה מן הצל ובהרת לבן הוא הא לא קשיא דאדרבה כל שהוא חזק בגוון מינו ליקרא עמוק בין שהוא לבן הרבה או שחור הרבה ויש שהקשו על זה דבגמ׳ עסקינן דחרת היינו חרירותא דדיותא והוא השחור הנשאר בשולי הכלי ולאפוקי מפריחותא דדיותא שהוא הצלול שבו ובתר הכי אמרינן אמר שמואל בדיו טמא וזהו ששנינו עמוק מכאן טמא ואם עמוק הוא הוא השחור יותר הרי אין לך בדיו שחור יותר מחרירותו ודיותא שהוא השחור הבינוני ששנינו. ויש מתרצין דשמואל לית ליה מאי דאמר הכא רבה בר בר חנה דחרת הוא חרירותא דדיותא מדלא קתני דיו אלא החרת הוא החרת ממש שנשרה במים לבדו ועמוק ממנו הדיו ואפילו פכיחותא דדיותא ואין תירוץ זה נכון דהא להדיא עסקינן כרבה בר בר חנה ותניא נמי כוותיה ובתר הכי איתיה סתמא סברא דשמואל ולא אמרינן דפליגא אדרבה בר בר חנה כלל והנכון כי בתחילת עשיית הדיו החריכותא הוא שחור יותר מפכיחותא דידיה ומיהו כשעומד הדיו ימים ושוקט יסיר ממנו הצהובות שהיה בפניו והוא משחיר יותר עד שהוא יותר שחור גם מחרירותא דדיותא דמעיקרא אי נמי שהדיו שאמר שמואל הוא הדיו היבש שנתבשל הרבה עד שנעשה קורש והוא ודאי שחזר מן הכל. עוד הקשו מההיא דשמואל גופיה דקאמר דקיר והדיו וכענבה עמוק והזית והזפת והעורב דיהה ואנו רואין בעינינו כי מראה הזית והזפת והעורב יותר שחור מן הדיו והענבה לכך הוצרכו לפרש בהפך דברי רש״י ז״ל כי הדיהה הוא השחור יותר והעמוק מה שאינו חשוב כל כך כחרת וכבר אמרנו לעיל שא״א לפרש כן והא דשמואל לא קשיא כי אעפ״י שהזית והעורב והזפת נראין שחורין הרבה מ״מ יש צהובות על פניהם עד שפעמים נראין מרחוק כדבר אדום וכזה איננו שחור אמיתי כי השחור האמיתי הוא החשוך שאין לו קרינה ושום ציהוב וכן הוא הדיו היבש והענבה השחורה וגם הקיר השחור וזהו מה שחדש לנו שמואל והוא האמת.

והא דאמרינן בגמ׳ מאי שנא שחור דנקט סד״א כיון דאמר מר האי שחור אדום הוא אלא שלקה אפי׳ דיהה נמי וכיון דנקט אפי׳ דיהה משמע שהדיהה הוא שחור יותר הא ליתא דאנן ה״ק דכיון דאין דם שום אשה דם שחור מעצמו אלא מחמת לקות הייתי סבור שאפי׳ אותו שאינו שחור הרבה גם הוא מחמת לקות ואדום הוא קמ״ל שאינו שחור גמור ודאי לא בא מחמת אדום ודם טהור הוא.

גמרא פלי קורטא דדיותא. מכאן היה אומר ר״ת ז״ל שהדיו של עפצים שלנו כיון שאינו נעשה קורט מן הדיו שאמרו ז״ל וכי הוא פסול לס״ת ודברים הצריכים דיו וכבר דחה דבריו רבינו הגדול ז״ל כמו שכתבתי במגילה וגטין בס״ד.

נקוט בידך דרא מציעה וטרפא מציפה. פירושו ברור כי הם ג׳ שורות זה על זה ואין דנין בשורה התחתונה ולא בעליונו כלל אלא באמצעית ואעפ״י שדנין בכל ג׳ עלין שבה העלה האמצעית הוא המשובח וזה שאמרו בתחתון וכ״ש בעליון ועלה אמצעי קורא עליון ואידך אמר בעליון וכ״ש בתחתון כי העלה האמצעי נקרא תחתון וכשאמרו בתחתון ולא בעליון קראוה עליון ופשוט הוא.

בגושיהו שנינו. פי׳ כי אין די בכל לח עד שיהא רטוב הרבה שהוא עומד בלחותו עם גושו.

ועדין תבעי לך בדיקה בכוס עכירה ביד. פי׳ דאפשר דכי קתני אינו עוכרן ביד אלא בכל תנויה בעי שיעכרנו על היד וביד והבי״ת הוא בי״ת הכלי ובי״ת המקום שאומרים בעלי הדקדוק.