ריטב"א על נדה טז:

גמרא מדברי כלם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה. פי׳ בלא בדיקה בינתים ותמה לפירוש רש״י ז״ל היאך נלמוד כן מדברי ב״ה וי״ל דכיון דתניא דאף ב״ה לא מיעטו בדיקות אלא כדי שלא להאריך את הדרך ומשום דסוף סוף א״א לתקן הדבר לגמרי ש״מ דבעל נפש ראוי לו לחוש.

רבא אמר בועל כי תניא ההיא לטהרות. פירוש לאו למימרא דר׳ זירא סבר דאף לבעלה גרידא תניא בהא איהו דאמר בפ״ק דלבעלה גרידא לא בעיא בדיקה ואע״ג דמטמא דשמואל אמר לה לא משמע דפליג עלה מדלא אמר לה תלמודא התם או הכא אלא ה״פ דר׳ זירא סבר דאע״ג דרבנן לא הצריכו בדיקה לבעלה אינו אלא כדי שלא להאריך הדרך דכיון דאצריכוה לטהרות נדנוד ספק יש בדבר וכיון דכן ראוי לבעל נפש לחוש ורבא אמר שזה אינו דלא תניא לה משום נדנוד אלא למעלת טהרות בלבד ודמיא למאי דא״ל ר׳ זירא לרב יהודה בפרק קמא ותבדוק ומה בכך וכדפי׳ התם בס״ד.

והא דקתני תניא נמי הכי לאו לאפוקי מדר׳ זירא אלא לאלומי מילתא לדברי הכל דמתני׳ בעסוקה בטהרות נשנית או אפשר דמסייעין לרבא מדהאריך תנא טובא ולא קתני נמי דבעל נפש בודק.

בדקה בעד ואבד לה אסורה לשמש. פירשה רש״י ז״ל בעד שלפני תשמיש דאלו בין תשמיש ותשמיש הא לא בעיא בדיקה כלל אליבא דב״ה שהלכה כמותם לפי שיטתו ז״ל. ומאי דמתקיף לה ר׳ זירא דכי איתיה נמי משמשה בלא בדיקה עולה לפי שיטתו ז״ל שכתב דאפילו עד בלא בדיקה ראשונה אינו צריכה לבדקו לאור הנר וכבר פירשנו לעיל שזה אינו אלא הכא בעד שלאחר תשמיש קאמר ועולה כפי׳ התוספות שאמר שאף לב״ה צריכה בדיקה בין תשמיש לתשמיש בעסוקה בטהרות דבדידה איירינן וגם לפי׳ רש״י ז״ל יש להלום דאע״ג דלב״ה אינה צריכה בדיקה בין התשמישין לפי שעשו כלן כתשמיש אחד מ״מ זו שהחמירה על עצמה ובדקה בנתים הרי עשתה עצמה כאלו מפסקת ועושה כל התשמיש באנפי נפשה ובדיקה שלאחר תשמיש ראשון הוא גם להיות לתשמיש הבא אחרי כן בבדיקה הראשונה דלפני תשמישין ולפי׳ אמר רב שאסורה לשמש עד שתבדוק דאלו אשה דעלמא ששמשה ופסקה ואח״כ נמלכה לשמש צריכא היא בדיקה בתחלה גם לבית הלל ואף זו כן כיון שבדקה ור׳ זירא אתקיף לה דהא אלו רצתה אינה משמשת בלא שום בדיק׳ והשתא דליתיה נמי לעד לא תיחוש ופרקינן דההיא מוכיחה הראשון קיים וזה אין מוכיחה קיים דלדידה זה העד האחרון הוא מוכיח שלה לפי דעתה לתשמיש שלאחר כך כנ״ל.

הא דאמרינן אסור לשמש מטתו לאור הנר כתב הראב״ד ז״ל דאפי׳ מאפיל בטליתו אסור מדאבעיא לן במס׳ יום טוב מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר וכו׳ כדאיתא התם.