ריטב"א על נדרים נז.

קונם פירות אלו עלי קונם הם לפי קונם הם על פי. פירוש והאי לישנא משמע איסור הנאה ולא איסור אכילה בלחוד ואע"ג דאמר לפי או על פי כמאן דאמר לעצמי דמי ולפיכך אסור בחלופיהן ובגידוליהן דהא קא מתהני מינייהו דחלופיהן וגידוליהן כמותן:

שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה. פירוש שלא אסרו עליו אלא אכילת אינהו גופייהו ובהנאה שרו ליה וכיון דכן חלופיהן דלאו אינהו גופייהו נינהו אשתרו ליה באכילה וכן גידוליהן בדבר שזרעו כלה ופנים חדשות באו לכאן כגון זרע קשואין ודלועין אבל בדבר שאין זרעו כלה אינהו גופייהו חשיבי ואפילו גידולי גידולין אסורין וכן ברישא דאסרינהו בהנאה אפי' גידולי גידולין בדבר שזרעו כלה אסירי דומיא דחלופיהן דאינהו וכל דאתי מחמתייהו מיתסרי עליה כי היכי דלא ליתהני:

וסברא דרבנן ז"ל דכל איסורי הנאה לכתחלה הוא דאסור להחליפן ולמוכרן ליהנות בהן ואיסורא דאורייתא נמי מדאיצטריך קרא למשרי נבלה למכרה לעובד כוכבים הא באיסורי הנאה אסור למכרן הא כל שמכרן כבר ליכא איסורא דאורייתא שאין להן דמים וכדאמרינן התם [קדושין דף נו:] מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ופירשו בירושלמי [פ"ב דקדושין הלכה ח] לפי שאינם דמיהן ואין לך דבר שתופס דמיו אלא ע"ז והקדש ושביעית כדאיתא במסכת ע"ז [דף נד:] וכדפרישית התם וחלופי איסורי הנאה דשרו בדיעבד אפי' מדרבנן נמי שרו כדאמרינן בפ"ק דחולין [דף ד:] חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר לפי שהן מחליפין מיהו דוקא לאחריני אבל לדידהו גופייהו אסירי מדרבנן שלא יבא ליהנות מאיסורי הנאה והכי משמע במסכת ע"ז ובדוכתי אחריני והא דמתניתין דאסר בחליפין בדיעבד מסתברא דאיסורא דאורייתא אלא דאיסור הבא מעצמו שאני דכיון דיש לו דמים שכך היה דעתו מתחלה לאסור עליו דמיו וחליפיו והבא מחמתו וכשם שאסר גידולין בדבר שזרעו כלה וכדאמרינן לקמן והכי ריהטא שמעתין כדבעיא למימר קמן ויש בזה פי' אחר וזה הנראה לי נכון (א) ושאני אפי' לכתחלה רשאי להחליפן ולמוכרן דומיא דנבלה שמותר להחליפה ואין איסור אלא לאכלה והא נמי איסור אכילה היא בלחוד וזה פשוט וכן בגדוליהן רשאי לזרען לכתחלה כדי ליהנות בגדוליהן מיהו כי קתני סיפא דשרו בגידוליהן דוקא כדאמר אלו וארישא קאי הא לאו הכי כוליה מין אסר עליה:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור הן בחלופיהן הן בגדוליהן. פי' בחלופיהן הפת שאופה והקמח שטוחנת והצמר שהיא טווה כלם אסורין לו הן וחלופיהן כיון (שאחר כך) [שאמר כן] אסרן עליו בהנאה מיהו אין איסור במעשה ידיה אלא מה שהשביח הפת והצמר וכיוצא בהן בשביל מעשה ידיה והשאר מותר כיצד יעשה ימכרנו ותפול הנאת השבח לים ומתני' דאמר קונם ידיך עלי למעשה דידים איתנהו בעולם דאי דאסר מעשה ידיה הוה ליה דבר שאין בו ממש וליכא משום בל יחל (ב) דרבנן:

שאני אוכל ושאני טועם וכו'. כמו שמפורש למעלה: [דף מז.]